השבוע שעבר היה חשוב ומיצג ביחסי יהודים ונוצרים. באותו יום יכולנו לראות את אחד הביטויים המיצגים של ידידות והתקדמות ביחסי יהודים ונוצרים. האפיפיור ביקר בבית הכנסת של רומא, וכולם היו שם. על הבימה לצדו ישב הרב רצון ערוסי, ראש משלחת הרבנות הראשית לדיאלוג עם הוותיקן, יחד עם רבה הראשי של רומא, ורבנים נוספים מן הרבנות הראשית בארץ ומן התפוצות.
עצם המחזה של רבנים, עטופים בטליתותיהם, ישובים בשיח ציבורי עם ראש קהילה דתית שעד לפני חמישים שנה לא השכילה לקבל אותנו הוא עדות לאחד המהפכים הגדולים ביותר שהתחוללו ביחסים בין שתי דתות מאז ומעולם.
לפני חמישים שנה שינתה הכנסיה את כל מה שיש לה לומר על היהדות. היהדות הפכה מדת בלתי לגיטימית, מין קיום מתמשך בדיעבד של היהדות, לדת שמעמדה הדתי הוא "לכתחילה", תוך הכרזה על נצחיות הברית שבין ישראל ואלקיו. היחס ליהודים השתנה ממנודים ורדופים לאחים בכורים מכובדים, מהם יש ללמוד ואותם יש לכבד.
ביקור האפיפיור בבית הכנסת הוא אות לידידות ולכבוד. הראשון שקבע נוהג זה היה האפיפיור יוחנן פאולוס השני, בשנת 1986. הביקור הנוכחי היה הביקור השלישי של אפיפיור מכהן בבית הכנסת, וכפי שאמר הרב הראשי לרומא, הרב די-סגני, בכך נקבעה חזקה.
המסר שהאפיפיור העביר היה מסר של תקווה, שיתוף פעולה ואחווה. דבריו התקבלו בתשואות על ידי הקהל, כאשר דיבר על מלחמה באנטישמיות, על אחווה בין דתות ועל שיתוף פעולה בהתמודדות עם שאלות השעה. זה היה שיח של שותפים, אפילו של אחים, לא של אויבים. המלים ברוכות ומפיחות חיים.
באותו יום נחשפנו גם למלים אחרות, מלים הורגות, מלים הרסניות, המשקפות פן אחר של יחסי יהודים ונוצרים. על דלתות מנזר הדורמיציון שבהר ציון נכתבו כתובות נאצה. כתובת אחת קראה ל"מות לנוצרים", ובכך העלתה לרמה חדשה את שיח העוינות של מרססי הכתובות. לפני מספר ימים התפרסם ב"ניו יורק טיימס" מאמר מפרי עטה של ההיסטוריונית שרה ליפטון ובו היא מתעדת כיצד עלית רטוריקת השנאה של הדרשנים הנוצריים הביאה לפוגרומים ביהודים בזמן מסעי הצלב.
מאמר זה נקרא – מלים הורגות. את הלקח עלינו להפנים כאשר אנו מדברים על בני דתות אחרות. המלים של היום הם המעשים של המחר, ולפיכך עלינו לגנותם ללא סייג.
כתובת שניה שרוססה על קיר הדורמיציון היא הציטוט מתפילת "עלינו לשבח" – והאלילים כרות יכרתון. כתובת זו נכתבה גם על קירות מנזר טבחה שלחוף הכנרת שהוצת בקיץ האחרון. מי שביצעו את אותו מעשה לא הבחינו בין תפילה המוסרת את העתיד לידי הקב"ה לבין נטילתו של אותו עתיד לידים אנושיות בנסיון לזרז את הקץ. קבוצת רבנים יצאה לגינוי אותו מעשה ותמכה בפרויקט מימון המונים לתיקון הנזקים שגרמה ההצתה. בראש קבוצה זו עמד הרב נחום רבינוביץ ובין החותמים גם הרב הרצל הנקין, שבנו נרצח לאחרונה.
אירועי השבוע שעבר מציבים אותנו בפני בחירה – באילו מלים נשתמש, במלים המפיחות חיים ותקווה או במלים היכולות להוביל להרג והרס. ה-17/1 הוא באיטליה, ובמקומות אחרים בעולם הנוצרי, יום המוקדש להעמקת הידידות בין יהודים ונוצרים. מי שכתבו את המלים ההורגות אינם מודעים להתקדמות ביחסי יהודים ונוצרים, אינם מוכנים להודות בהם, גם אם ישמעו אודותם, ואינם מוכנים לשמוע את דברם של הרבנים – בירושלים וברומא, המעדיפים אחווה על פני שנאה.
מה שקרה השבוע ברומא הוא הזמנה עבור כל אחד מאתנו, רבנים, מחנכים והורים, להפיץ מסר של אחווה, במקום מסר של שנאה. הגיע הזמן שגם אנחנו נצליח להעביר את המסר הזה לבני קהילותינו, בצורה לא פחות אפקטיבית מאשר הקתולים המעבירים לבני קהילותיהם, וגם לנו, מסר של ידידות ותקוה.
ד"ר אלון גושן-גוטשטיין - מכון אליהו לדיאלוג בינדתי