בסוף-השבוע נחצה קו בעיתונות החרדית. טור שפורסם בעיתון חרדי רב-תפוצה בקרב בתים רבים בציבור הדתי והחרדי, הפיץ שנאת חינם, תוך הכללה גורפת על ציבורים שלמים ויראים. המדובר הוא על טורו של חיים כהן בעיתון "כל ישראל". ככל שקראתי שורה ועוד שורה, כך גדלה והלכה תדהמתי. הסטטוס-קוו שנשמר בעיתונות החרדית, פחות או יותר, בנושא כבוד רבנים וזהירות מהכללות של ציבורים אחרים, נפרץ. הכול מותר, הכול חופשי. אז לא. הגיע הזמן שכולנו נאמר: חדל עם שנאת החינם.
הטור של כהן נחלק לשניים. אתחיל דווקא עם חלקו השני של הטור, בו בחר כהן להכליל את כל חובשי הכיפות הסרוגות באשר הם. "עדיף בלי סרוגה", זו הכותרת של חלק זה. וכך הוא כותב, שימו לב: "השבוע פורסם שנבחר מנהל חדש למחוז החרדי במשרד החינוך. אז ראשית, אני רוצה להצטרף לידידי ר' ישראל אייכלר, הח"כ היחיד שהגיב שהוא מרוצה מאוד מכך שלפחות נבחר נציג ללא כיפה סרוגה, שעדיף מאשר נציג עם כיפה סרוגה".
משמעות הדברים: חובשי הכיפות הסרוגות גרועים יותר מיהודים בלי כיפה. כך, במשפט אחד, הכליל ציבור של מאות-אלפי יהודים החובשים כיפה סרוגה, ובהם רבים-רבים, יראי-שמים, תלמידי-חכמים, שומרי תורה ומצוות, המקפידים על קלה כבחמורה. ואגב, גם היהודים "הגרועים" שאין להם כיפה, נזכור שיש להם נשמה אלוקית והם בגדר "תינוקות שנשבו", וגם לגביהם ההכללה אינה במקומה.
בחלקו הראשון של הטור, תחת הכותרת "כסא רחמים", הוא שם ללעג אירוע תורני ענק של העדה התוניסאית, שאורגנה על-ידי ישיבת 'כסא רחמים' בראשות הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א. מדובר על מעמד שנערך לפני כשבועיים בתל-אביב, בהשתתפות אלפים-רבים מכל רחבי הארץ ורבנים נכבדים. האירוע ציין את יום השנה לפטירתם של רבנים חשובים, ובהם הגאון רבי מצליח מאזוז הי"ד, שנרצח באכזריות בתוניס, לפני עשרות שנים. רבי מצליח, הינו אביו של יבדלחט"א רבי מאיר.
היו שבחרו לנצל את האירוע לצרכיהם הפוליטיים, טען כהן, ועל הדרך השחיר אירוע מרכזי כל-כך בחייהם של בני העדה התוניסאית ושם ללעג את הרבנים שבאו לשם אך ורק מתוך כבוד לרב מאזוז ולמתן כבוד לזכרו של אביו המנוח. הנה כמה ציטוטים מטורו המיותר: "נכחו שם להפתעתי גם רבנים שלא היו מעזים להיות נוכחים באירוע כזה לפני שנה", "לגביי אותם רבנים, שבימים רגילים הישיבה הזאת והמפלגה שלהם הן אפילו לא הקו שלהם, עד עתה אין לי מושג מה הסיבה האמיתית שהם נכחו שם", "לגביי הרבנים שהיו שם, אז אני, במקום לחפש את הבעיה אצלם – הייתי מחפש את הבעיה בתוכנו", ועוד.
לתקוף מפלגה ופוליטיקאים? לגיטימי. ללעוג למעמד רבני חשוב כל-כך ולרבנים שבאו לכבד את זכרו של הרב מאזוז, השם יקום דמו, באירוע שנערך כבר שנים רבות לעילו-נשמתו?!
העובדה שגורמים שונים ניסו "לתפוס טרמפ" על האירוע, לא מתירה בשום אופן להכפיש מעמד כה גדול ורבנים חשובים.
בידי עיתונאים מצוי כוח חשוב. הם יכולים לנצל את מעמדם כדי לאחד וללכד וחלילה להפך. הטור הזה, לצערי, חטא בפירוד שהוא יצר בקרב מגזרים בעם ישראל, וזה דבר חמור ביותר. אין שום הצדקה להשתלח בציבורים שלמים, ומי כמונו, המגזר החרדי, שעובר במשך שנים הכללה מקוממת ("עלוקות", "שחורים", "פרזיטים", "משתמטים", ועוד), יכול להבין זאת.
אסיים במכתב של הרבי מליובאוויטש זצ"ל לעיתונאי בשנת תשט"ו, לפני יובל שנים בדיוק: "השפעתו של אדם מוגבלת היא בדרן כלל, או לסביבתו הקרובה, משפחתו וידידיו, או אם הוא מורה או מרצה, לחוג רחב יותר. לעומת זה, העיתונאי, שדבריו והגיגיו זוכים לתפוצה רבה באמצעות הדפוס, נהנה מהשפעה רחבה הרבה יותר; הוא אינו מוגבל כל כך הן מבחינת המקום.
"מכיוון שדברי דפוס מגיעים למרחוק, והן מבחינת הזמן, מכיוון שדבריו נרשמים ונשמרים. זכית אפוא שיש לך אפשרויות בלתי רגילות להשפיע על אחרים, לעזור להאיר את חושך הלילה במידה גוברת והולכת".
נאחל לכותב מר כהן ולעיתונו הנכבד שירבו בהפצת אור ובאחדות ישראל.