במהלך ההכנות לחג הפסח בשנת 2011 נשרפה מסעדת בלה פיצה בבאר שבע. השריפה פרצה במהלך הכשרת מטבח המסעדה, לאחר שהמכשיר עשה שימוש במבער לצורך ליבון הכיריים, מבלי שניתק את צינור הגז של הכיריים.
בעקבות כך, נגרמו למסעדה נזקים קשים ביותר.
למזלם הרב, לרשות בעלי המסעדה היתה אותה עת פוליסת ביטוח לעסק אצל חברת הביטוח איילון. המבוטחים פנו לאיילון, אשר קיבלה את תביעתם ושילמה להם את המגיע על פי דיני הביטוח.
כנגד המועצה הדתית באר שבע הוגשה תביעת שיבוב על ידי איילון חברה לביטוח, בגין תגמולים ששילמה עקב נזקי השריפה שנגרמו, לטענתם ברשלנות המועצה ששלחה את המכשיר, ללא הדרכה או הכשרה מתאימה.
התביעה הונחה על שולחנו של בית המשפט השלום באשדוד.
המועצה הדתית התנערה מהאחריות שביקשה איילון לייחס לה והתגוננה כנגד התביעה, בשתי טענות מרכזיות.
תחילה, טענה המועצה כי איילון קיבלה את תביעת הביטוח ושילמה לבעלי המסעדה את התגמולים כמתנדבת, בניגוד לחבות הביטוחית המוטלת עליה בפוליסה. בעניין זה, הצביעה המועצה על קשר משפחתי בין בעלי המסעדה לראש העיר וכי איילון מיהרה לשלם את תגמולי הביטוח עקב כך. אולם, בכך לא די היה.
בית המשפט לא קיבל את טענת המועצה, הן משום שקיומו של קשר, אינו מצביע על תועלת כלשהי אשר עשויה לצמוח מכך לאיילון (דבר שממילא לא הוכח), והן משום שהוכחה זכאות המבוטחים לתגמולים. קרי, כי תגמולי הביטוח שולמו על ידי איילון, בהתאם לתנאי הכיסוי הביטוחי.
המועצה הוסיפה וניסתה להתנער מאחריות, וטענה כי המכשיר למעשה אינו עובד מטעמה, אלא של בעלי המסעדות. לפיכך, ככל והתרשל בביצוע תפקידו, הרי שהאחריות אינה רובצת לפתחה.
אולם, גם טענה זו לא התקבלה על ידי בית המשפט. אמנם, שכר המכשיר משולם על ידי בעלי המסעדות, אך אין בכך כדי לנתק מערכת היחסים שבין המכשיר למועצה (עובד – מעביד), לצורך דיני הנזיקין. בעניין זה, קבע בית המשפט, כי אין עוררין על כך שלמועצה היתה שליטה על עבודת המכשיר והמשגיח. כך נמצא, כי המועצה מפקחת על ביצוע העבודה, בוחרת ומכשירה את המכשירים והיא אף הנותנת הנחיות, למכשיר ולבעלי המסעדות.
בנסיבות אלה, מוטל היה על המועצה להוכיח כי לא התרשלה בביצוע תפקידה, אחרת אחראית היא למעשיו ולמחדליו של המכשיר, באחריות שילוחית, כמעסיקה.
אך, גם בכך לא צלחה המועצה. לאחר שמיעת הראיות שעמדו לפניו, מצא בית המשפט כי המועצה הסתפקה בהדרכה הלכתית בלבד של המכשירים ולא עשתה די לשם מניעת סכנות בטיחותיות, בטרם שלחה את המכשירים, כמו גם המכשיר נשוא התביעה, לביצוע משימתם. עוד הוסיף וקבע בית המשפט כי מן הראוי היה שהמועצה, כמעסיקה, השולחת את המכשירים המבצעים הכשרת מסעדות לקראת חג הפסח, תדריך אותם בפני הסכנות הטמונות מפני אש ושריפה ואופן העבודה המתאים, לרבות מבחינה בטיחותית.
בעניין זה, נמצא כי המועצה הסתפקה בהדרכה הלכתית בלבד, ובכך התרשלה במילוי תפקידה. כך, לא הדריכה את המכשיר בפני הסיכונים הגלומים בביצוע הליך הליבון בתוך המסעדה ולא הורתה לו להקפיד על ביצוע הדבר מחוץ למסעדה, כפי שנהוג לעשות.
משכך, הורה בית המשפט על חיוב המועצה בתשלום הנזקים שנגרמו, אשר שולמו כאמור על ידי איילון, מכוח הפוליסה שהוציאה.
הכותב הינו עו"ד רפאל אלמוג, המתמחה בתביעות ביטוח ונזיקין.