לפני כמה ימים, אחרי שנים של יחס מסור ונעים מצוות הבנק בו אני מנהלת את עסקיי, החלטתי שהגיע הזמן לשלוח מכתב הוקרה. כתבתי למנכ"ל הבנק תשבחות על התפקוד הנפלא של עובדיו ואדיבות השרות של הפקידים שאני נהנית ממנה כל כך. תיארתי לעצמי שהמנהל רגיל לקבל מכתבי תלונה, ומן הסתם מכתב התודה שלי יהיה יוצא דופן בין ערימת הטרוניות, אך לא ידעתי כמה משמעותי זה יהיה. לתדהמתי הוצפתי בטלפונים מ-4 מנהלים בדרגות שונות שהודו לי בהתרגשות על מילות התודה שלי. ראו איך מילה טובה אחת שימחה כל כך הרבה אנשים.
ימי החנוכה הם ימים של אור. אנחנו מציתים את אור הנרות ומנסים להפיץ אותו החוצה על אדני החלונות ובפתחי הבתים. אך העניין העמוק והגדול יותר של החג הזה הוא האור הפנימי - כדי להודות ולהלל, על ניסך ועל נפלאותיך. את החלק הזה רבים שוכחים, להדליק את אור ההודיה, את המודעות לכל החסדים והטובות שהקב"ה עושה אתנו בכל רגע ורגע, לאלפי נסים שמתרחשים לנו במשך הפעילות השגרתית ואנו לא שמים לב אליהם. אנחנו יכולים לומר את כל פסוקי דזמרה מידי יום, מבלי להתבונן במשמעות השירה היפה הזו. ובחג הזה, חג שהוא כולו הלל, כדאי ללמוד ולהבין כי המילה "תודה" מכילה רובד על רובד ויש בה שלושה ערוצים חשובים:
הראשונה היא התודה המוכרת ואולי הקלה ביותר, הודיה על דבר טוב שקרה לנו: קיבלנו בשורה טובה, קידום בעבודה או משרה טובה יותר, נולד לנו ילד בריא ושלם. בטח עולים לכם עוד עשרות אסוציאציות לדברים המשמחים שאתם מודים לא-ל עליהם.
התודה השנייה היא קיימת אך חמקמקה, זו על הדברים שאנחנו לא חושבים עליהם. פתחנו את הברז - יש שם מים? אנחנו ממשיכים הלאה. אבל, רגע. יש שם מים!!! זה כה לא מובן מאיליו. גם בכל פעם שאני חוזרת הביתה, יש הבדל בין אם אכנס כלאחר יד או שאעצור לחשוב לרגע שזה פלא שהבית עדיין קיים בדיוק כמו שעזבתי אותו, ומכיל את כל הדברים הטובים שהופכים אותו לבית. אפילו אם תעבירו מבט סביב החדר בו אתם יושבים כרגע, מתוך המודעות החדשה של הוקרת תודה, תראו כמה דברים יש לכם להודות עליהם. מילות המפתח הן: תשומת לב.
התודה השלישית היא העבודה העצמית הקשה ביותר: הודיה על האסונות. לפני תשע שנים, בחג החנוכה ממש, נהרג בני האהוב מוישי ע"ה בתאונה טראגית בדרך ל'מבצע חנוכה' ביישובי הערבה. הכאב העצום הזה הוא כנראה גם משהו שיש להודות עליו לה', אך אני עדיין לא מסוגלת. בימי השבעה על מוישי, היו מנחמים שסיפרו לי על גדולי ישראל שהיו מודים גם על האבדן המייסר ביותר בעולם, שזה אבדן של ילד. אני עדיין לא הגעתי לדרגת 'אודך ה' כי אנפת בי', אבל אני כן מודה על חייו של מוישי, ילד שהיה כולו מתנה - כל שנייה איתו הייתה נחת צרופה. לצד זאת אני לומדת ומלמדת כיצד להודות גם על הקשיים, שעוזרים לנו לגדול ולהתפתח.
התרגיל הכי אפקטיבי ב'חשיבה חיובית' הוא לערוך רשימה, ממש עם דף ועיפרון, של תודות בינינו לבין עצמנו. יש מרחק גדול בין הידיעה שפזורים סביבנו ובתוך חיינו חסדים אינסופיים מאת ה', פלאים שאנו לא מבינים, לבין חיבור אמתי למודעות ההודיה, הפעלת הרגש הזה בתוכנו בחיי היום יום וברגעים הקשים. אחרי התבוננות ברשימה הזו, אנו לומדים להתחיל לראות את התודה ולבטא אותה. זה מה שידליק בנו את האור הפנימי.
ומתוכנו, החוצה. פעם נתקעתי בכביש 6. רכב אחזקת הכביש הגיע לעזור לי לתקן את התקר והאנשים היו יותר מאדיבים. כשרציתי לתת להם טיפ הם אמרו "אסור לנו לקחת, אבל מכתב תודה אם תכתבי זה יהיה בתיק האישי ומאד יעזור". כך שאפשר בקלות לשמח אנשים ולגרום להם לחייך למרות שהם מקבלים משכורת לשרת אותנו. כמה מלים טובות הן חשובות ביותר. דמיינו, אם היינו כולנו מאירים פנים אחד לשני - איזה עולם נפלא.
הכותבת הנה מנהלת המרכז העולמי לאשה היהודיה - 'אור חיה'.