עיריית ת"א לא תוכל לאסור רוכלות בעיר

בינואר 2013 היא הגישה בקשה לרישיון עסק, אך מנהל אגף הרישוי דחה אותה בנימוק שמזה שנים ישנו איסור גורף על כל רוכלות שהיא בתל-אביב. במסגרת מלחמתה של החברה בהחלטת העירייה, היא עתרה בספטמבר 2014 לבית המשפט לעניינים מנהליים בעיר, בטענה שמדובר בהחלטה בלתי חוקית ובלתי חוקתית.

החברה טענה כי בקשתה פשוט נדחתה בצורה כוללנית ותוך מתן פרשנות לא מידתית ולא סבירה לחוק העזר. בין היתר הפנתה החברה לפסק דין של בג"ץ שניתן בשנת 1973 ובו נפסלה המדיניות האוסרת לחלוטין כל רוכלות בתל-אביב.

החברה ביססה את זכותה לרישיון עסק על חופש העיסוק ועל הפליה מול בתי עסק אחרים, כמו רכבים לממכר גלידות, שכן מקבלים רישיון. היא גם העירה שיש לעודד את ממכר המזון הנייד בתל-אביב, כפי שנהוג בערים מתקדמות אחרות בעולם.

העירייה, ראש העיר ומנהל אגף רישוי העסקים ביקשו לדחות את העתירה בין היתר משום שלטענתם היא הוגשה בחוסר תום לב, כדי לבטל באופן עקיף את חוק העזר.

לטענתם, בית המשפט לא יכול להחליף את שיקול הדעת של הרשות, מה גם שפסק הדין שהציגה העותרת ניתן על סמך חוק עזר ישן, שהוחלף ב-2001, כך שככל הנראה כבר אינו רלוונטי. זאת ועוד: דחיית הבקשה מסתמכת גם על החלטת רשות הרישוי משנת 1979 – שניתנה אחרי אותו בג"ץ.

ההלכה שרירה וקיימת

השופטת יהודית שיצר לא הסכימה עם עמדה זו. היא הבהירה כי העירייה אינה רשאית לאסור על רוכלות באופן גורף וללא כל נימוק.

גם חוק העזר מ-2001 וגם החלטת רשות הרישוי מ-1979, הסבירה השופטת, לא אוסרים לחלוטין על רוכלות ברחבי העיר. הם מסמיכים את העירייה להטיל עליה מגבלות, למנוע אותה באזורים מסוימים, להגביל את מספר הרישיונות, אך לא שוללים אותה לגמרי.

גם מגבלות אלה, הדגישה השופטת, כפופות לתכלית החוקים, בהן מניעת פגיעה בפרנסתם של רוכלים ובעלי עסקים והתחשבות בסדר הציבורי. אלא שהנימוק היחיד שנתנה העירייה הסתמך על מדיניות, שלא עומדת בכללי המידתיות והסבירות, אינה מעוגנת בחוק כלשהו ונוגדת את ההלכה הפסוקה, שבניגוד לטענת המשיבים, לא השתנתה מאז.

נכון, ציינה השופטת, חופש העיסוק אינו מוחלטת ואפשר להגביל אותו, אבל הגבלה זו צריכה להיות מכוח החוק ובאופן מידתי, מה שלא אירע במקרה זה.

בנוסף, הבהירה השופטת למשיבים שהגשת העתירה אינה מעידה על חוסר תום לב מצד העותרים, בפרט כשנמצא שאכן – לא נערכו כל האיזונים הרלוונטיים וההחלטה לא נומקה כראוי.

בסיכומו של עניין קיבלה השופטת שיצר את העתירה, ביטלה את החלטת מנהל האגף לרישוי עסקים והורתה למשיבים לדון מחדש בבקשת העותרת ולנמק כראוי את החלטתה החדשה. המשיבים חויבו בהוצאות משפט של 15,000 שקל.

כאן נדגיש כי רשויות רבות מפרשות לחומרה את חוקי העזר ומונעות מעסקים קבלת רישיון עסק, בעוד שגישת היועמ"ש היא דווקא לעודד הפעלת עסקים, לעתים גם אם הם עוברים על חוקים שונים. מכאן שגם כשרשות הרישוי אומרת לא, אין זה סוף פסוק למימוש החלום.

• ב"כ העותרת: עו"ד נבון קצב
• ב"כ המשיבים: עו"ד רחל אביד

לעורכי דין בתחום רישוי עסקים • לפסק הדין לחצו כאן

הכותב: עו"ד ד"ר נתן מולכו עוסק ברישוי עסקים ובמשפט אזרחי-מסחרי לסוגיו

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.