משפשפת את עיני, פעם ועוד פעם ומסרבת להאמין למה שאני רואה.
הצעירים מבין הקוראים וודאי יתמהו על מה הסער...
בהיותי ילדה, מסטיק בזוקה היה מוקצה מחמת מיאוס. לא סתם מוקצה.
למוצר לעיס זה נקשרו כתרים וסיפורים, שלכולם משמעות אחת נחרצת, מסטיק בזוקה עשוי משומן חזיר, כך נטען אז (מסייגת את דברי ומוסיפה שבאה"ב המוצר הזה נמכר בכשרות כלשהי, אך לא היה מצוי בארץ) אני זוכרת שאם היה אוכל שנחשב לטרף, אז הבזוקה היה הטרף שבטרף, ההסתרה שבתוך ההסתרה, כך היה בזוקה.
בעטיפת המסטיק היתה בדיחה כלשהי, זוכרת את עצמינו כילדים תרים אחרי העטיפות הרכות, ומנסים לקרא את הבדיחה הכתובה, לרוב הרגשנו רעים וחטאים על אשר בכלל נואלנו להעיז לגעת בעטיפה הקמחית של המסטיק הטרף..
כך היה אז, שאלו כל בן גיל בינה ממוצע, היא יזכור איזושהי דרמה או סיפור אימה על המוצר הזה.
כמו שכתב מישהו, שהוא זוכר שהרבה בת"ת לקח מצית, ושרף לעיני התלמידים את המסטיק, ואמר לתלמידים שהצבע האדום שטיפטף, זה דם הדבר אחר שיש במסטיק.
ועכשיו, פה אחד (?!) הוחלט "בזוקה".
צר לי, אבל העדדה החרדית איכזבוני קשות, העד"ח נתפשים כל השנים כגוף שלא רק מכשיר או לא חומרי גלם כאלו ואחרים, העד"ח מתערב כמעט בכל משהו שקשור לצביון מגזרי, העד"ח נתפסים כמכשירי מוצרים שבינם לבין מאכל אין ולא כלום, כמו מכשירי נקיון, טלפונים ניידים, הופעות כאלו ואחרות, אין סוף דוגמאות לדברים ועניינים שהעדה החרדית רואה עצמה כגוף שומר צביון, כגוף שומר תרבות, מצטערת, אבל בעיני המינימום המתבקש זה להחליף מיתוג למוצר הזה, מרגישה שקיבלתי בעיטה לפנים עם הכשרת מוצר כזה, מסופקני אם עם הזמן אהיה מסוגלת ללעוס את זה.
האם אין קווים אדומים? (נראה שאין) האם הכל עניין של כסף? (כנראה שכן)
האם כל מיני סוגיות שהעד"ח נלחמת עבורם מלחמת קודש, שאין בינם לבין כשרות או הלכה ולא כלום, מלבד צביון ורצון לשימור מסורת עתיקה (ליב"ה למשל) האם עם עוד כמה ערימות של שלמונים ניתן יהיה לפתור מתחת השולחן או מעל?
ימים יגידו. בנתיים, אני תמהה ומאוכזבת.