הגאון רבי משה דוד ליפקוביץ, בנו של מרן הגרמי"ל ליפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', מצטרף לשרשרת המחאות של רבני הפלג הירושלמי כנגד הצבעת הח"כים החרדיים בענין חוק הגיוס המתוקן.
במכתב שהוא מפרסם הוא כותב כי "להצטער ולכאוב ולהתפלל שהקב"ה יערה רוח טהרה שחלילה לא יהיה מתוך ציבור החרדים לדבר ה' שחלילה יהיו שותפים בקום ועשה לגזירת וחורבן התורה רח"ל".
הגרמ"ד ליפקוביץ מעיד על דעת אביו מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל: "באתי בזה כהמשך לשיחת החיזוק ששוחחנו, להעלות על הכתב, את מה שזכינו לראות את כב' אאמו"ר זללה"ה את ליבו הטהור איך שכאב, וחרד, והרגיש כי עת צרה היא ליעקב ולא נח ולא שקט ופרסם כמה מכתבים המלאים חרדה עצומה והרגשת האחריות וכבוד הי"ת על הגזירות הנוראות", וכן מצטט מדברי דודו הגרמ"ש שפירא זצ"ל.
וזה לשון מכתבו המלא:
"בס"ד
יום ה' ז' כסליו תשע"ו
כבוד ידי"נ הרה"ג שליט"א שלו' וברכה וכט"ס
"אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו.... ויכתב בספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, מלאכי ג' ועיין רד"ק, כשיראי ה' שומעים דברים המחלישים בהשגחת ה' ובכל דבר שבקדושה, מיד נדברו איש אל רעהו ומרבים דברים כדי להתחזק בעבודת הי"ת ובעיקרי ויסודי האמונה, וזוכים לויכתב ספר זיכרון וגו' ובספר דניאל פי"ב "ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר" ומבארים המפ' דהכונה שלעתיד לבוא ינצלו אלו הכתובים בספר של אז נדברו וגו' ע"כ באתי בזה כהמשך לשיחת החיזוק ששוחחנו, להעלות על הכתב, את מה שזכינו לראות את כב' אאמו"ר זללה"ה את ליבו הטהור איך שכאב, וחרד, והרגיש כי עת צרה היא ליעקב ולא נח ולא שקט ופרסם כמה מכתבים המלאים חרדה עצומה והרגשת האחריות וכבוד הי"ת על הגזירות הנוראות וכמ"ש במכתב משנת תש"ס וז"ל אנו נמצאים תחת נסיון קשה של גזירות למעט ח"ו לומדי בני הישיבות, ולמשוך אותנו ואת בנינו לתוך הרחוב החילוני ובשעת הגזירה כזאת מי יפטור עצמו, ולב מי יתאפק. תחת אשר בדורות האחרונים טרחו רבותינו בעמל נפשם ובמסי"נ ממש להגדיל ולהאדיר התורה, הם קיבלו תורה ומסרוה לדורינו ועתה באחת היא נופלת ונגזרת רח"ל לא עת לחשות וכו' ועיי"ש המשך המכתב. וכן המכתב משנת תשס"ב מש"כ באריכות ובתו"ד כותב עת צרה היא ליעקב שמועה שמענו כי אחים טועים שלא זכו למדע תורתינו, ולא זכו להבין את סוד קיומינו כעם, אינם יודעים את נותן התורה את תורתו ואת לומדי תורתו מטכסים עצות איך להמעיט את מס' לומדי התורה הקדושה.
"ועיין בס' ברכת פרץ פ' ויצא עה"פ ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וזה לשונו הקד' אבל כהיום אשר הפרוץ מרובה מכל צד ומי שאינו לומד בישיבה מצבו מסוכן ועלול מאוד שלא ישאר אצלו ח"ו אפילו משהו מיהדות. והאורבים על נפשות בנ"י להדיחם ר"ל רבו מכל צד [אוי לנו שהגענו למצב נורא כזה, השי"ת יצילנו מידם] ובמצב פרוע ומסוכן כזה הרי אפי' אילו ידע ברור שח"ו לא יצליח בתורה בישיבה היתה החובה להיות בכל ימי הנערות בתוך כותלי הישיבה למען הנצל מפגעי הזמן האורבים על יהדותו ר"ל, ונמצא שהיציאה מסביבה של חולין זהו כבר תכלית לעצמו, אכן גם התכלית השני לספוג תורה ויר"ש ולהיות באמת ת"ח מצויין יכול להשיג בהישיבה אם רק יתמיד בלימודו, ויש בהליכתו לישיבה משום ויצא ומשום וילך.
"ובמכתב שכתב דודי הגרמ"ש זצ"ל פונה לחזק את בני הישיבות היקרים וז"ל חזקו ואימצו בתורתכם ואל תחושו, כי ה' עמכם גבורי החיל ובזכות תורתכם נזכה לגאולה שלימה במהרה בקרוב וכן כתב וז"ל קיום התורה ומעלת תלמידי חכמים , היא כדרכה של תורה במסי"נ, ולא לחשוב חשבונות רבים, ומי יתן והיו כל עם ה' לומדי תורה והיו ניזונין מלחם שמים כמו במדבר, ועיין בספר אור תורה להגאון ר' יצחק אייזיק חבר זצוק"ל שמבאר וז"ל ובאמת הפורש מן התורה הוא ממש מדבק בע"ז כי עיקר הפרשה מן התורה ע"י גירוי יצה"ר שמפתה אותו שצריך לעסוק בדרך ארץ להחיות את עצמו ולפרנס בניו וב"ב שא"א אם יעסוק בתורה תמיד והוא ע"ז ממש כמ"ש הכ' פ' עקבהשמר לך פן תשכח כו' פן תאכל ןשבעת כו' ובקרך ןצאנך ירביון כו' ורם לבבך ושכחת כו' המוליכך במדבר כו' המאכילך מן במדבר כו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וכו'.
"וע"כ נחזק את עצמנו בהכרה והערכה להרגיש ולהבין את גודל ערכה של תורה ולהשתדל ללמוד את נפה"ח שער ד' וס' מעלות התורה. ולהצטער ולכאוב ולהתפלל שהקב"ה יערה רוח טהרה שחלילה לא יהי' מתוך ציבור החרדים לדבר ה' שחלילה יהיו שותפים בקום ועשה לגזירת וחורבן התורה רח"ל.
"החותם בתקוה ומצפה לרחמי הי"ת משה דוד בלאאמו"ר מרן רה"י זללה"ה זיע"א ליפקוביץ".