אחד 'החטאים' הגדולים שהורים פועלים מול ילדיהם, הוא הרצון שלהם שהילד יהיה כמותם (עם דגש: אין הכוונה שיילך בדרכם, אלא יהיה כמותם): יתנהג כמותם, יפתח מיומנויות דומות להם, יבחר מקצוע בחיים לפי הבנתם ורוחם, וכן הלאה.ממש אידישע נחת.
ההורים, כסמכות מחנכת ומגדלת, יודעים לכאורה מהו הדבר הטוב ביותר עבור ילדיהם, וזה נכון. אבל הורים, מאידך גיסא, אינן דמויות אובייקטיביות נוכח ילדיהם. יש להורים רצונות, מאוויים ושאיפות שעל פיהם היו רוצים לראות את ילדיהם הולכים בתלם כפי שהם מוצאים לנכון.
דא עקא, מאוויים אלה לא תמיד חופפים למהות הנפשית והנשמתית של הילד. ילד נולד כישות עצמאית עם נשמה משלו, תכונות נפש משלו, גנטיקה משלו, כישורים ויכולות אישיות שה' חנן אותו בהם, ולא את הוריו. הצרכים האופייניים לילד לא תמיד חופפים את רצון ההורים.
מרים ומשה (שמות בדויים) ישבו אצלי פעם בקשר לבנם. הוא נזקק לעזרה במסגרת לימודיו, אך עזרה זו לא ניתנה במסגרת הרגילה, אלא מחוצה לה. ההורים התקשו לקבל שהילד ילמד במסגרת "לא רגילה", וזאת על אף קביעה חד משמעית שהעניקו אנשי מקצוע שאבחנו את בנם. זה פשוט לא התאים לסטיגמה שהם ביקשו לאמץ לעצמם ולמשפחתם. כל הסבריי שאם ישלחו את הילד למסגרת לימודים רגילה, הם יזיקו לו – עלו בתוהו.
כיום, כמעט שנתיים אחרי, הילד למד שנה במסלול רגיל, וזו הייתה שנה גיהנום בעבורו ועבור הוריו. בשנה האחרונה הוא עבר למסלול המתאים לו וכיום הוא משקם את עצמו מחדש; נעים ונוח לו בסביבה המתאימה לו.
לא פעם אנחנו בוחרים חינוך או השכלה לילדינו בהתאם לרוח הנושבת סביבנו. 'מה נחשב', ו'מה יגידו' האנשים שסביבנו.
באחת ההרצאות שנתתי, קמה אישה וסיפרה על חייה בצל הורים שהכתיבו לה מה לעשות כאשר הגיעה לגיל בו הייתה צריכה לבחור מקצוע.אמה לחצה עליה להירשם לבית הספר לאחיות וסיעוד של 'לניאדו' בנתניה וללמוד 'אחות רפואית'. בעיני הבת, זה היה מופרך. היא חשה שהיא מתאימה הרבה יותר לעבודה אמנותית, מה שהשתקף במבחני התאמה מקצועיים שערכה. הסוף היה שהבת ביקשה לספק את הרצון של אמהּ, למדה שנתיים סיעוד ונטשה את הלימודים באמצע, כשבלבה לא מעט מרירות ותסכול על שנתיים שהושחתו לריק.
ילדים - כמו צבעים בחבילה
בכל משפחה ממוצעת יש זוג הורים ומספר ילדים. העובדה שהילדים גדלו באותה חממה, אצל אותם הורים,עם אותה השקפת עולם והסתכלות על החיים, אינה מכריחה שהילדים כולם יגדלו באותו 'שטאנץ'. אין הורה שלא יעיד כי יש שוני בין ילד לילד באופי ובטבע, ואין דומה האחד לרעהו. התחביבים משתנים, ההסתכלות וצורת החשיבה שונים, כמו גם הכישורים הייחודיים והנבדלים זה מזה.כמו צבעים מגוונים בחבילה אחת.
עובדה זו צריכה להדליק נורה אצל ההורים בכל הקשור לחינוך הילדים: יש אמנם 'חממה' אחת, אבל אין חינוך אחיד. כהורים עלינו לעשות מאמץ להשקיע הסתכלות יחידנית על כל ילד וילדה בנפרד, לדעת את שבילי הנפש הייחודיים להם ולגדלם בצורה המתאימה באופן אישי. ילד שמצטיין בחשבון, לא בהכרח שיצטיין ביצירה. ילד שהוא סגור ומופנם בטבעו, לא בהכרח שהוא יכול לקחת תפקידים שונים בכתה אובחברה.
נכון, לא קל לתת לכל ילד את תשומת הלב האישית שלו בהתאם לרמתו ואופיו, אבל זה כוח המנהיגות של הורים אכפתיים. כל צמח ותנאי הטיפול הייחודיים לו.
"שנים גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו".
מנחם זיגלבוים הינו מאמן אישי להצלחה ולמצוינות. לפניות: eimunmz@gmail.com