בפרשות האחרונות למדנו על אברהם אבינו ועל מידת החסד שבה נהג עם כל אדם בכל מצב, ועל כך שגם את בניו אחריו ציווה בעשיית צדקה. את גמילות חסדים מנו חז"ל בין שלושת הדברים שעליהם עומד העולם (אבות א,ב), ומידת גמילות חסדים היא גם אחת משלושת המידות שהתייחד בהם עם ישראל (יבמות עט,א).
לכאורה, ניתן לחשוב שהביצוע של גמילות חסדים הוא דבר פשוט, עלינו לסייע לכל מי שנזקק לכל עזרה שהיא בכל זמן ובכל מצב, אולם מדברי דוד המלך בספר תהילים (מא,ב), "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל, בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ השם" ניתן ללמוד שהדבר איננו פשוט, הוא דורש מחשבה והתבוננות על מנת לעשותו בשכל ובתבונה.
מצוות החסד והצדקה טומנת בחובה סכנה גדולה, היא עלולה לגרום לנזקק להסיר מעצמו אחריות לדאוג לצרכיו ולהסתמך באופן קבוע על חסדי הזולת. במצב כזה, הצדקה והחסד שניתנים לו הופכים אותו לתלותי ולחסר יכולת לעמוד בזכות עצמו. זוהי הסיבה שחז"ל החשיבו את הצדקה הניתנת קודם לנפילה, כפי שכתב רש"י על הפסוק "והחזקת בו" (ויקרא כה,לה) שהמצווה היא להחזיק בעני טרם שייפול והמשיל זאת לחמור עם משא שקודם הנפילה די באדם אחד שיתמוך בו ולאחר הנפילה לא די אפילו בחמישה. זהו כנראה גם הטעם להלכה שנאמרה במצוות "עזוב תעזוב עמו" (שמות כג,ה) שאם האדם עצמו איננו טורח להרים את המשא אין מצווה לסייע לו.
כשאנו מתבוננים בתחומים השונים הנתמכים בפילנתרופיה במחננו, ניתן לראות שרק מעט מהם נוגעים למניעת הזדקקות עתידית ורובם נועדו לסיוע לאחר מעשה. ארגוני הצדקה והחסד הרבים בקהילה החרדית, עוסקים בעיקר בעזרה לאלו שכבר נקלעו למצוקה כלכלית או למצב בריאותי לקוי, ורק מעט מהם נועדו למנוע את העוני או את החולי.
עלינו ללמוד ללכת בדרכיו של הקב"ה אשר כדברי חז"ל "מקדים רפואה למכה", ולהגביר את עשייתנו בטיפול מונע. כך בתחום הכלכלי עלינו לפעול להגדלת ההכנסה למשפחות טרם הגעתם למצוקה כלכלית, בתחום הבריאות מחובתנו להגביר את המודעות לאורח חיים בריא ולספורט ולהימנעות מעישון וכיו"ב, בתחום תאונות הדרכים אנו צריכים להגביר את החינוך לזהירות בדרכים, בתחום החינוך נדרשים אנו למצוא את הדרכים למניעת נשירה מהמסגרות ולא לעסוק רק בטיפול בנושרים וכן על זה הדרך בתחומים רבים אחרים. הטיפול במונע בכל תחום הוא יעיל יותר ועלותו פחותה בהרבה, באותם משאבים ניתן לסייע להרבה יותר אנשים תועלת גדולה יותר.
בשנים האחרונות אני עסוק בעיקר בתחום החינוך, אני רואה יום יום כיצד ככל שאנו מגיעים לחניך בשלב מוקדם יותר אנו יכולים להביא אותו להישגים גדולים יותר, בהיבט הרוחני הלימודי ההתנהגותי והחברתי. אני רגיל לצטט בעניין זה את המחנך הגדול הרב זכריה גרינוולד שליט"א שהיה אומר להורים "אני מומחה לכלים עדינים, אבל אינני יודע מה לעשות עם מי שהיה לו כלי עדין והוא נפל על הרצפה".
זוהי בוודאי מלאכה גדולה ועליה ניתן בהחלט לקרוא את דברי דוד המלך שפתחנו בהם "אשרי משכיל אל דל" ואז גם נזכה לכל יתר הברכות שנאמרו שם בתהלים.