בשבוע שעבר הוצגו כמה איסורים שונים לחשיפת מידע סודי. תוכן או מידע שבעליו אינו חפץ בפרסומו, הרי הוא חוסה תחת הגנה ויש איסור לגלותו לאחרים. מכוח האיסורים שפורטו, ניתן לטעון כי חברת התשתית יכולה לסרב להעביר את כתובת הIP של הבולגר המשמיץ, משום שסביר להניח שמפרסם הבלוג חפץ בשמירת סודיות זהותו.
מנגד, יש לדון באלו אופנים ניתן לחשוף מידע סודי שהרי קיים נפגע/מושמץ אשר כבודו נרמס ברבים ושמו הטוב נפגע. ייתכן כי מעבר לפגיעה הנפשית, קיימת גם פגיעה כלכלית, לכן הנפגע מבקש לחשוף את זהות המשמיץ בכדי שבית הדין יורה על צו מניעת הפרסום.
בנוסף לאיסורים שפורטו שבוע שעבר, קיים דין נוסף אשר אוסר גילוי מידע סודי או מידע שגילויו עשוי להסב נזק לבעליו.
המשנה (סנהדרין פרק ג משנה ז) אומרת כי לאחר מתן פסק הדין ,אסור לדיין לחשוף בפני בעל הדין את שמות הדיינים המזכים והמחייבים. איסור גילוי המידע הפנימי נלמד משני פסוקים "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא יט) ומהפסוק "הולך רכיל מגלה סוד"(משלי יא).
תוספות יום טוב (סנהדרין ג ז ד"ה זה נאמר) מבאר כי איסור חשיפת מידע פנים נלמד משני פסוקים, משום שהפסוק "לא תלך רכיל" מגדיר את האיסור הכללי, באומרו כי חשיפת מידע פנים יש בו משום איסור רכילות ולשון הרע.
על כך מוסיפה המשנה ללמוד מהפסוק "הולך רכיל מגלה סוד", כי גם מידע פנימי אשר נחשף שלא מתוך כוונה ליצור מדון ומריבה, אלא מתוך רצון להצטדק או מתוך רצון שבעל הדין לא ישמור לו טינה, בכל זאת גם מטרות אלו אינן מתירות את מעטה ההגנה על המידע, ויש בגילוי משום איסור לשון הרע.
דברי המשנה הנ"ל הם המקור לפי הבנת ההגהות מיימוניות(רמב"ם דעות ז סעי' ה) לפסק הרמב"ם כי גם דברים שאין בהם גנות ובמהותם אין כל רע, בכל זאת יש בהם איסור לשון הרע. הרמב"ם ( הלכ' דעות פ"ז ה"ה) פוסק כי דברים היכולים לגרום נזק או צער לזולת יש בחשיפתם איסור דאורייתא של לשון הרע.
סקירת שמות הדיינים המחייבים והמזכים איננה מידע גנותי או מבזה, שהרי הדיינים ניתחו את הסוגיה מזווית הלכתית וכל משאם ומתנם עסק בליבון דבר ההלכה, אך למרות זאת חשיפת שם הדיין המחייב, עשויה לגרום לדיין עוגמת נפש או תחושה לא נעימה, עת הוא יפגוש את בעל הדין או מי מבני משפחתו. לכן מידע פנים שיש בו כדי לגרום צער או נזק, הרי הוא אסור למרות שאין בו דברי גנות.
החפץ חיים (בלכות לשון הרע כלל ב' סעי' יג) פוסק כי מידע עסקי רגיש שבעל עסק חשף בפני חברו, אין לגלותו לאחרים, משום איסור לשון הרע. למרות שהמידע אינו מכיל דברי גנות ואף אין בו כדי ליצור פירוד לבבות או שנאה, בכל זאת קיים איסור גילוי, משום שחשיפת המידע עלולה לגרום לבעליו נזק או לצער.
בנוסף לאיסור דאורייתא של גילוי מידע רגיש מכוח איסור לשון הרע, פוסק החפץ חיים כי קיימים איסורים נוספים המגינים באופן כללי על כל מידע ותוכן שאדם מספר לחברו. בהלכות לשון הרע (כלל ט סעי' ו) פוסק החפץ חיים כי תוכן או מידע שאדם קיבל מחברו חל עליהם איסור "בל יאמר". מקור האיסור הוא בדברי הגמרא ביומא ( ד: ) האוסרת לחשוף כל מידע שאדם קיבל מחברו, מבלי לקבל קודם רשות גילוי מבעל המידע.
בנוסף לאיסור לשון הרע דלעיל, פוסק החפץ חיים ( הלכות רכילות כלל ח ) כי קיימת הגנה על מידע רגיש אשר חשיפתו עשויה לגרום נזק או צער לחברו. יש להדגיש כי איסור החשיפה המגן על המידע, עוסק גם במידע שאין בו כל תוכן מבזה או מפליל.
החפץ חיים פוסק את דברי הרבינו יונה (שערי תשובה שער ג אות רכה) שאוסר לחשוף מידע סודי משני טעמים: א) הפרת מחשבת בעל המידע, שהרי בעל המידע גילה את סודו רק למי שהוא חפץ ואין דעתו נוחה שהמידע יהיה נחלת הכלל, ממילא אין להפר את מחשבת בעל הסוד או בעל המידע. ב) הפרת הסודיות איננה דרך הצניעות וההנהגה הראויה, שהרי בעל הסוד נאות לחשוף את צפונות ליבו בפני אדם מסוים ולא בפני אנשים אחרים, הפרת נאמנות היא התנהגות פסולה.
לאור הדברים עולה כי קיימת הגנת גילוי על מידע סודי או מידע רגיש. ההגנה על בעל המידע ועל התוכן היא מכוח איסור דאורייתא של לשון הרע(רכילות), מכוח דין הגמרא( יומא ד: ) של " בל יאמר" ומכוח האיסור להפר את מחשבת בעל המידע(שערי תשובה שער ג' רכה). כפי שהובא שבוע שעבר קיימים טעמים נוספים לאיסור, פסק רבי חיים פאלאג'י (שו"ת חקיקי לב ח"א יו"ד סי' מט) כי חשיפת מידע סודי היא מעין גניבה, שבמקרים מסוימים עשויה להקים עילת תביעה ממונית. בנוסף הציווי של ואהבת לרעך כמוך מורה על שמירת הסוד ואי הפרת הנאמנות כלפי בעל המידע.
בעז"ה בשבוע הבא נדון באופנים שמתירים את חשיפת המידע וכיצד ניתן לחייב את חשיפת זהות הבלוגר שכתב דברי השמצה ופגיעה בזולת. לתגובות: stern1416@gmail.com