פסיכותרפיה היא טיפול בנפש (ביוונית: פסיכו – נפש, תרפיה – טיפול). בעצם, זהו טיפול בדבר שאיש אינו מכחיש את קיומו אך גם איש אינו יכול לראותו. כאשר פציינט מגיע אל הרופא ומתלונן על כאבים ברגלו, יודע הרופא כמו החולה היכן נמצאת הרגל, אך כאשר מגיע המטופל ומתלונן על חרדה, כיצד ידע המטפל היכן נמצאת החרדה בנפשו של המתלונן? איך בכלל אפשר לטפל בנפש? כיצד נוכל לחקור הוויה שאינה חושית?
רפואת הנפש
פרקים נוספים בסדרה:
למען האמת, אי אפשר לטפל בנפש עצמה. הטיפול בנפש הוא טיפול בבעל הנפש שמשמש גורם מתווך בין המטפל לבין הנפש. שיתוף הפעולה בין המטפל למטופל הכרחי על מנת להבין חלקים מנפשו של המטופל.
למטפל יש כלי מרכזי בתהליך והוא ההקשבה. דרך ההקשבה הוא יכול ללמוד מבעל הנפש על נפשו. האזנה לסיפורו של הפונה, והקשבת הפונה עצמו לסיפוריו, באמצעות המטפל שלפניו הוא תיאר את מסעות חייו, גורמות לשניים להתהלך בין נבכי נפשו של המטופל, ולזה האחרון לכוונן את חייו בהתאמה טובה יותר לעולמו הפנימי.
הנפש היא איבר ההתאמה שלנו אל העולם. באמצעות איבר זה אנחנו קולטים ומעבדים מידע, מגיבים לגירויים ברמות השונות של הווייתנו – חיצוניים או פנימיים, ובאמצעותה אנחנו יוצרים קשר אל העולם שמחוצה לנו. את בחינת ההתאמה עם העולם אנו עושים באמצעות הרגשות שהינם תוצר של איבר ההתאמה – הנפש.
כאשר חלקים שונים הקשורים באיבר ההתאמה נפגמים, יוצאים מאיזון, אנו פונים לטיפול. כשאיננו מצליחים להגיע להתאמה בין עולמנו הפנימי לעולם החיצוני, כשאיננו מתגברים על עוצמת רגשותינו, שרגשות אלו מקשים על התמודדותנו עימם, אנו פונים לטיפול.
הדיבור - סוכן הנפש
הדרך של המטפל ללמוד על נפשו של המטופל עוברת דרך הסוכן הראשי של הנפש – הדיבור. בעצם, טיפול נפשי הוא טיפול בדיבור. הדיבור מהווה חוט הקשר בין נפשו של המטופל לבין המטפל, והוא זה שיוצר את התהליך הטיפולי.
לעתים קרובות יתקשה מישהו לתפוס כיצד אפשר באמצעות מילים לסלק ולהתגבר על הפרעות נפשיות, או על קשיים ומשברים שונים בחיינו. טענה זו הושמעה רבות מתחילת מיסודו של הטיפול הנפשי, והייתה בה נימה גסה של זלזול המחשיב את המלאכה הטיפולית שנעשית באמצעות מילים למלאכת כישוף. יחד עם זאת, טענה זו תלך ותגבר ככל שערכה של המילה ירד, וככל שהמילים הנאמרות והנכתבות יאבדו ממשמעותן כפי שניתן לראות בעידן הנוכחי. בפועל, למילים שמשמשות אותנו בחיי היום יום ישנה משמעות והשפעה פלאית ממש, אלא שלרוב איבדנו את קסמן. אנשים המוכנים לשוב ולהתבונן במשמעותן של מילים, יוכלו בהדרגה להבין מהם תהליכי הטיפול הנפשי.
ואמנם אף לדיבור שאדם מדבר עם חבריו וקרוביו, יש כוח מרפא רב עוצמה. עם זאת, הדיבור שעליו אנו מדברים הוא דיבור מסוג אחר, דיבור שבוחן את עצמו ומשנה את פניו במהלך התהליך הטיפולי בהדרכתו של המטפל ובכלי ההקשבה הטיפולי שאין לו תחליף בתהליך טיפול.
חלק ממרכיבי הטיפול היותר ידועים, כוללים תמיכה, הכלה והעצמת המטופל. חלקים אלו ואחרים הקשורים בתהליך הטיפולי המקובל נעשים אך ורק באמצעות הדיבור. כל פריצה ממסגרת הטיפול בדיבור, מסכנת את המטופל, מנצלת את חולשותיו, ומנצלת את כוחו וסמכותו של המטפל. כל מעשה של מחווה גופנית אין לו מקום בתהליך הטיפולי, וכאשר יש למטופל חשש או חשד שהמטפל משתמש במחוות שהן גופניות החורגות מאופי הטיפול, עליו להגיב מיד ואף לשקול פנייה לוועדת האתיקה של האגודה המקצועית בה חבר המטפל.
יתירה מזו, לדיבור בתהליך הטיפולי יש ערך שבמקומות מסוימים דומה שאבד או כהה, על המטפל להיות ער ורגיש למשמעותה של מילה ולהיזהר מלומר כל דבר המשתמע ממנו סוג של פיתוי או הטרדה. הדיבור בתוך התהליך אינו דיבור של שני חברים הקושרים ביניהם יחסי ידידות או אהבה, זהו דיבור שלכל מילה או אינטונציה יש משמעות ישירה למתחולל בנפשו של מטופל, של המטפל ולקשר ביניהם. דיבור שיש בו חוסר כבוד למטופל, פיתוי או הטרדה, מהווה בגידה של המטפל באמון שנותן בו המטופל, וניצול מעמדו לסיפוק צרכיו האישיים.
הכותב: הרב שלום אביחי כהן, פסיכותרפיסט, מטפל זוגי ומשפחתי בכיר, יו"ר אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל (ע"ר). מייל: ac@therapynet.co.il