בשנתיים האחרונות הוזמנתי להתארח מפעם לפעם בתוכנית האהובה עלי 'לונדון וקרישנבאום' בערוץ 10, בכדי לפרשן בסיפורים חרדים, זאת מתוקף תפקידי כעיתונאי באתר "כיכר השבת".
מטבע הדברים, לעיתים הנושאים עסקו בפניה החיוביות של הקהילה החרדית בישראל ובכלל של העמדה היהודית, אולם לעיתים נדירות נאלצתי להגן, להצטדק ולהסביר גם תופעות מכוערות כגון מחלוקות פנימיות ושנאות בין חצרות וקהילות.
אומר את האמת, לפני שהגעתי בפעם הראשונה, חששתי מאוד. בכל אופן מדובר בשני כרישי תקשורת, חכמים, משכילים המסוגלים "לאכול" את היושב מולם "בלי מלח". הדימוי הציבורי של השניים היה כאנשי תקשורת דעתניים, העומדים על שלהם ללא מורא ולעיתים קרובות אף נשכניים.
קל וחומר היה הדבר בנוגע לנושאי דת שם הצמד גילה עמדות לכאורה אנטי דתיות, שמאלניות ואולי אף כפרניות.
אולם להפתעתי נדהמתי לגלות כי הדימוי רחוק מהמציאות. מוטי (וגם ירון שיבדל לחיים), היה רחוק עד מאוד מרגשות של שנאה ומדון.
מוטי ז"ל היה אדם חכם ובעל ראייה רחבה, שהקיף כל נושא מכל צדדיו והיבטיו וידע לנתח לעומק ולרוחב. הוא היה חף מדעות קדומות, ולעיתים לאחר השידור ביקש לברר פרטים נוספים, כשהוא לפעמים מסכים ולעיתים חולק, אך תמיד שומע. מקשיב.
מוטי היה מלא בחוכמת חיים וידע, אינטליגנציה כללית לצד אהבת האדם והחי. בכל פעם ששוחחנו, תמיד הגיע בסוף לסרטי הג'ונגל שביים וערך וכשסיפר עליהם קרן אור פניו.
מוטי להפתעתי, גילה הבנה רבה לעמדות חרדיות המוצגות שלא בדרכי כפייה, ואף סיפר רבות על המורשת והמסורת אותה הכיר.
בפגישתנו האחרונה סיפר, שבתפקידו כעורך חופות, הוא מקפיד שלא לעשות זאת בטקס רפורמי, אלא מאמין בזכותו לקדש בני זוג.
לפני יומיים חגג מוטי ז"ל את יום הולדתו ה-76, ובדיוק חשבתי לעצמי כיצד הוא נשאר מלא חיות ורעננות. חשבתי בליבי על חרדים שאני מכיר בגילו, ושמתי לב כי רק מי שהשקיע עצמו בלימוד דעתני מעמיק נשאר כה ערני.
פעם אמרתי לו חצי בחיוך חצי ברצינות, כי הציבור החרדי הפסיד תלמיד חכם פוטנציאלי, וכי היה יכול להיות ראש ישיבה. "נכון", הוא הגיב. "אני באמת אוהב ללמוד".
והוא למד ובעיקר לימד, את אנשי התקשורת והעיתונאים, כיצד ניתן להישאר הגון והוגן כלפי כולם גם אם הדעות שונות. יהי זכרו ברוך.