כידוע, מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל פסק, לא כאמירה השקפתית אלא כפסק הלכתי לכל דבר, כי מוסד או סמינר שלא מקבל ספרדים - הוא גנב. הפסיקה הזו, כפי שהסביר, היא שכיוון שהממונה על ציבור מקבל כספי ציבור, הוא מחויב לקבל את הספרדים שהם חלק מהציבור, שאם לא כן - הוא גנב. הגרי"ש הוסיף: בן אדם רוצה לקחת לעצמו חומרות? אין בעיה, שיפתח מוסד פרטי. אך כל עוד מדובר בבית-ספר או סמינר שמקבל כספי ציבור, הוא חייב לקבל ספרדים.
והנה, בתקופה האחרונה התגלה לנו ציבור גדול, מכובד וחשוב שכל חטאו הוא שהוא יצא לפרנסתו, שגם הם נתקלו בתופעה הזאת של האפליה, עליה הספרדים זועקים במשך שנים. וראו זה פלא: דווקא לפני שבוע, בפעם הראשונה אחרי כל-כך הרבה שנים, שמענו את יו"ר ועדת הכספים ח"כ הרב גפני שאומר שמוסד שלא יקבל את הבנות של החרדים העובדים הוא יעצור לו תקציבים.
אני שמח מאד שהרב גפני יצא בהצהרה כזאת, רק מצער אותי למה כשזה נגע כל השנים האחרונות לציבור הספרדי לא שמענו ממנו אמירה כה חדה כמו עכשיו. ולגופו של עניין: אין ספק שהפסיקה של הגרי"ש אלישיב שאמר שכל מי שמקבל כספי ציבור חייב לקבל את הספרדים, חלה בוודאי ובוודאי גם על הציבור הזה, שאין ספק שהם חלק מ"הציבור".
עד שלא יוכח אחרת, שהם לא חלק מהציבור החרדי, צריכים לדעת שמנהל מוסד שלא מקבל את בנותיהם, הוא בגדר גזלן וגנב.
ובאותו נושא: שוב עלה לאחרונה פתרון אפשרי לבעיית הסמינרים, להפוך את הסמינרים לאזוריים. הפתרון הוא מבורך, אבל חייב להיות תנאי בצדו: יש שתי רשתות חינוך חרדיות גדולות: החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני. אין ספק שאין תחרות ביניהן וכל אחת מהן עובדת בציבור מסוים לפי ההבנות השקטות של החלוקה ביניהן. אבל צריך לדעת, שאם הדבר הזה של הקמת מוסדות וסמינרים אזוריים לא יבוא בשיתוף פעולה של כלל הציבור החרדי, זה יהיה פתח גדול מאד לציבור הספרדי להתנתק לגמרי מהמוסדות האשכנזיים ולפתוח מוסדות משלו מהתחלה ממש, מכיתה א', ובכל מקום, גם באלה שעד היום שלטו בהם מוסדות החינוך העצמאי. הרי 70 ואולי 80 אחוז מהתלמידים ב"חינוך העצמאי" שייכים לציבור הספרדי, ומעניין מאד שכיום כמעט כל המנגנון - רוב המורים ובטח המנהלים במוסדות האלה, הם לא ספרדים.
אם לא תהיה תמיכה האשכנזית מוחלטת בהובלת הפיכת הסמינרים לחלוקה אזורית, הציבור הספרדי יצטרך לדאוג לעצמו מחדש ולפרק את כל המוסכמות השקטות שקיימות כיום. אם תיאבקו בהם בנושא הזה, הם ישברו את הכלים בכל מקום. עד היום החינוך העצמאי דואג לכל התלמידים עד לכיתה ח', ומשם התלמידים והתלמידות הספרדים נופלים כמעמסה על המערכת - בשל האפליה שמתחילה בגיל הזה ומאין פתרונות.
אם המצב ימשיך כך, הציבור הספרדי יתחיל לדאוג לתלמידים האלה לא מכיתה ח' אלא מהתחלה, במוסדות שיוקמו על טהרת הספרדים, יקום מנגנון רחב שייכנס גם לאזורים "של" החינוך העצמאי, ערי הפריפריה הספרדיות שמשום מה עד היום היו בידיים שלהם.
הבלון של כחלון מתפוצץ
אחד מהנושאים הכי בוערים שעלו בבחירות האחרונות, היה "יוקר הדיור", כשהכל דיברו על כך שלא יתכן מצב כזה שזוג צעיר לא יכול בשום סיטואציה לקנות דירה. בעקבות זה, קמה מפלגה חדשה שהעומד בראשה, השר כחלון, התגאה בזה שהוא ה"רפורמטור" מספר אחד, ושכשם שהוא ביצע מהפכה בשוק הסלולרי - הוא היחיד שיכול לעשות את זה גם בנושא הדיור, ובעיקר על הנושא הזה הוא הלך לבחירות.
אחרי הבחירות הוא קיבל מה שקיבל, ולא רק זה, אלא עוד כבר עם חתימת ההסכמים הקואליציוניים התברר שלא היה שר אוצר עם כל-כך הרבה כח ביד: משרד האוצר, תיק תכנון ובנייה, משרד השיכון ואיכות הסביבה וכו'. כל הפתרונות האפשריים לבעיות הבירוקרטיות שעד היום שטענו שהן הגורמות לעליות במחירי הדיור - מרוכזים בידיים של שר האוצר.
והנה, ראו זה פלא, שהשבוע הוכח ברבעון של האחרון של השנה, שלא רק שמחירי הדירות לא ירדו, אלא הם עוד עלו.
ראשי הדוברים מסביב לכחלון יצאו לתקשורת להסביר שהבעיות הן בגלל הריבית הנמוכה שיש בעולם, ואם הריבית בארה"ב, למשל, תעלה קצת - זה יחזיר את המשקיעים. אבל השאלה היא: אדון כחלון, אם ככה בשביל מה לקחת את משרד השיכון? בשביל מה לקחת את מחלקת תכנון ובנייה ואיכות הסביבה? אם כל הבעיה היא בריבית בעולם ואתה לא יכול להתמודד מולה, אתה אפילו לא רפורמטור.
והשאלה היא: איפה כל ההבטחות שלך? ואולי באמת הבעיה של כחלון היא שמדובר בהבטחות שהן בלון נפוח ותו לא. הרי לא יתכן שבן אדם שיש לו כל-כך הרבה כח בידיים לא מצליח, לפחות, להקפיא את מחירי הדירות. אז אולי באמת מתחת כל הכיסוי הזה של כחלון, בסופו של דבר הוא פקיד של ראש ממשלת ישראל נתניהו שדוגל בשיטה של כלכלה קפיטליסטית, ולראיה ראו מה קורה בנושא הגז עם כחלון: הוא, כשלעצמו, פסל את עצמו מלתמוך או להתנגד במתווה בשל "ניגוד עניינים", אבל לחבריו בסיעה הוא נתן חופש הצבעה. וכי למה? אם אתה אוחז שהנושא גרוע, תן הנחיה להתנגד. זוהי רק ראיה קטנה לבלון הנפוח, שפשוט התפוצץ לנו בפנים.