מי בעל הבית האמיתי?

אז בדקתי את הנושא לעומק, והחלטתי לעשות כאן סדר ולנסות להסביר מה היה כאן, כדי בעצם כדי למנוע את העוולה הזו שמנסים לעשות לרב לאו.

ובכן: אביו של הגר"ד לאו, כידוע, הוא הגרי"מ לאו. כאשר כיהן הוא כרב הראשי לישראל, הוא זה שהצליח לכופף את המערכת ברבנות הראשית ושות' כדי לאשר את המושג הזה שבד"צים יוכלו לצאת לחו"ל כדי לייבא בשר, כי כידוע הסמכות הבלעדית החוקית במדינת ישראל לגבי אישור ייבוא בשר נמצאת ע"פ חוק ברבנות הראשית. וכבר אז היו הרבה מאד גורמים שהתלוננו וצעקו געוואלד על כך שזה יפגע בשחיטה הכשרה של הרבנות הראשית. אגב, לאותם גורמים, אז כהיום, יש סוג כיפה זהה, תנחשו לבד איזו.

ואני אישית זכיתי לשמוע מפי מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל, איך שסיפר לי שבאו אליו כל מיני אנשים, חלקם חובשי אותן כיפות, חלקם שוחטים וחלקם יבואנים, שצעקו במעונו שהמהלך הזה יפגע בשחיטה. אבל הוא הדף אותם מעליו כשאמר: "הרבנות הראשית צריכה לתת כשרות לעם. אם יש אפשרות שהרבנות הראשית תעשה כשרות בד"ץ למהדרין, תבוא עליהם ברכה. אבל ודאי שאני לא אכריח את הציבור לאכול את הבשר מהדרין, אלא רק אתן את האפשרות לציבור, שתהיה לו האופציה לאכול בשר מהדרין למי שירצה".

אני מספר כעת את הסיפור הזה, כי מה שמדובר עליו כיום הוא כמעט בדיוק העתק-הדבק מאז, ואני אפרט: כשהגר"ד לאו נכנס לתפקידו, הוא ראה שבמשך קרוב ל-20 שנה היבואנים מגישים לרבנות רשימה שמית של צוותות השחיטה, כשבעצם היבואן הוא זה שאמור לשלם את המשכורת לאותם אנשי צוותות, עניין שברור כמה הוא יכול לגרום למכשולים. אז הגר"ד הגיע למסקנה שכעת בשלים התנאים בכדי להקים איזושהי מערכת בקרה, כי לא ייתכן שכאן בישראל אם יש לחנות פלאפל תעודת כשרות צריך שיהיה לה משגיח, בו בזמן שכאשר צוות שחיטה נוסע לקצה השני של העולם לכמה חודשים, כשהיבואן הוא זה שבעצם ממנה ומחליט מי יהיו האנשים שיהיו מסביבו בשחיטה, אין על כך בקרה.

אי לכך הוא החליט שהוא רוצה שיבואן שיביא רשימה שמית על צוות, הרבנות תחליט לצרף אליו פיקוח, כדי שלפחות תהיה איזושהי בקרה - ואפילו למראית עין - שהדברים מתנהלים כדין. ואז שוב התחילו המשלחות, גם מאותן חובשי כיפות מסוימות, גם מאותם בד"צים וגם מאותם שוחטים, כל אחד לפי טענתו, שההגבלה החדשה תפגע בשחיטה. ייאמר לשבחו של הגר"ד לאו שהוא נעמד ואמר: לא יקום ולא יהיה. אז הלכו והחליטו שמגישים בג"ץ נגד הגר"ד לאו. הוא מצדו דאג להעביר להם מסר: "דעו לכם, שאם אתם מעבירים את זה לפסים האלה, כבר לא תהיה דרך חזרה, כי אתם תפלו למלכודת. וזאת מאחר שבעלי הבית האמיתיים בכל המערכות הרלוונטיות הם היועצים המשפטיים, ומהיום אתם תהיו בידיים שלהם". אך כרגיל, שכרון הכח ניצח את השכל הישר והם בכל זאת הלכו לבג"ץ. בג"ץ, לשם שינוי, קיבל את העמדה של הרבנות הראשית שמגבה את הגר"ד על כך שצריך בקרה, אך הם לא הסתפקו בזה, ומיד היבואנים דאגו שהשוחטים ילכו לבית הדין לענייני עבודה. שוב הגר"ד הזהיר שלא יילכו לשם, כי שוב הם יהיו בידיים של יועצים משפטיים, אך שוב שכרון הכח גבר והם הלכו. ובינתיים הכל מתעכב. כי הם היו בטוחים שבמהלכים האלה יצליחו לכופף את הרבנות, וכשהגיע הנדון לבית הדין לעבודה עם השוחטים - שוב דיבר הגר"ד על הנושא החשוב של בקרה, אך משום מה פה כבר אכן התערב היועץ והחליט שמעתה צריך תקופת צינון, ושוחטים שעובדים בבד"צים לא יוכלו לעבוד ברבנות מיד וכן להיפך. כלומר, במילים פשוטות: לסגור את הבד"צים. ומדוע? כי הבד"צים עובדים בשחיטה חודש אחד, והרבנות עובדת בשחיטה כל השנה, ומי שעובד באחד מהם לא יוכל במקום השני ללא תקופת צינון ארוכה. אז מי ירצה לעבוד עם הבד"צים?

כמה שהרב ניסה להילחם נגד ההחלטה הזו של היועץ כבר לא עלתה בידו, כי כמובן שהיועצים המשפטיים מדברים על ניגוד עניינים, וצודקים מצדם. אבל לא נתבלבל, אותה צבע כיפה שתמיד דאגה מאז ומתמיד להכריח את המדינה ואת הרבנות ללכת על פי חוק היתר מכירה, מצאה כעת הזדמנות בזכות כל העתירות למיניהן (שאותם אנשים הוזהרו קודם כאמור לא להגיע לשם) - לחסל את כל הבד"צים, בגלל שמבחינתם עצם קיומם הוא פגיעה בכבודה של הרבנות הראשית ("וכי הבשר של הרבנות פחות כשר מהבד"צים?").

בשולי הדברים, בשבוע שעבר הכותרות בכל העיתונים היו על נושא הגז. טייקוני הגז מפעילים כעת כל מיני יחצ"נים וכח תקשורתי רב על יו"ר ועדה כזה ושר בכיר אחר שבידיהם להחליט בנושא הגז. אם הם היו שואלים אותי, הייתי מייעץ להם לא לבזבז את הזמן ואת הכסף ביחצ"נים האלה, וזאת בגלל שהיועצים המשפטיים של המשרדים האלה, הם-הם בעלי הבית האמיתיים על המערכות. בשורה התחתונה, לשר וליו"ר ועדה יש יכולת להשפיע על כל נושא - בערך כמו שהם יכולים להשפיע על תוצאות בחירות בגואטמלה.

הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'