מערכת הבחירות שהסתיימה זה לא מכבר עוררה שוב את הדיון סביב הגזענות בישראל. הרבה מאמרים, ראיונות, צקצוקי לשון וגינויים גרר העיסוק ב'שד העדתי'. בין שלל הדעות שנשמעו (אלו שהיו ראויות להישמע ואלו שפחות...) נדמה שפספסנו נקודה מרכזית אחת: פילוג בין יהודים הוא לא גזענות.
'גזענות' זה מושג שאול מהתנהגות נבזית של עמים שונים, אולם היא אינה נכונה בהקשר של העם היהודי בינו לבין עצמו. הפילוג והמידור בין אשכנזים לספרדים נובעים ממחלטקת פנימית של האדם עם עצמו, ממידות קלוקלות שלו.
אם ניקח לדוגמא את גברת 'גאווה' ואדון 'אגו' נבחן כי הם אינם קשורים כלל לגזענות, הם כן קשורים להתנשאות ולהרגשת עליונות, אלא שהתוצר המוגמר לתחושות הללו היא 'הגזענות'.
הרגשת עליונות היא מיצוי הנחיתות שקיימת אצל האדם בתת מודע. המיקסום של מידת הגאווה. בבחינת: "אני לא שלם עם עצמי, אז אני מצליח ליקר את עצמי בעיני באמצעות התנשאות וזלזול באחר". התחושה שיש "פחותים ממני" מצליחה לפצות על רגשי הנחיתות.
לכן הגזענות בין אשכנזים לספרדים כפי שאנחנו מכירים אותה, היא תרגום זול של נפש האדם על התפיסות והמעשים החיצוניים שלו.
למען האמת, הנחיתות הזאת קיימת אצל בני כל העדות, גם אם אצל חלק היא באה לידי ביטוי חיצוני בתדירות נמוכה יותר.
רק עבודה פנימית תסייע להשתחרר מהתחושות והרגשות שמובילות אל הגזענות, עבודה שבין האדם לבין עצמו - וזה ממש לא משנה מה הרקע העדתי שלו.
חיפוש אחר אשם תורן כל פעם לא מועיל בכלום, יהודים הם לא גזענים, הם רחמנים. הבעיה שלפעמים חסכים מסוימים גורמים להם להתנשא על האחר והשונה.
כדי לתקן את זה נדרש זמן, בערך 70 שנה, אבל בכל זאת תתחילו... המאמץ שווה.