כמידי שנה עולה השיח בעניין מקומם של החרדים בשואה. טענתם של החילונים, שהחרדים אינם לוקחים חלק ביום הזה, זהו מיתוס מופרך מיסודו.
היינו שם!! ואף מתנו בהמונינו, הצורר ימ"ש לא הבחין מי מזוקן ומי נטול פאות, לא הבדיל בהשכלתו או ביהדותו של היהודי.
רבנים וגדולי תורה נספו בשואה כמו הרב אלחנן וסרמן זצוק"ל, הרב'ה מצאנז שאיבד את אשתו וכל תשעת ילדיו, הרב מפוניבז' שאיבד את אשתו ואת כל הישיבה בעיירה פוינבז', חסידות גור מנתה בפולין לפני השואה מעל מאה אלף חסידים ובא ה"אמרי אמת "ושיקם מחדש.
אין תפקיד היהדות לשחזר חורבנות אלא דווקא להתעסק בבניה ובתקומה.
גם ט' באב הוא תהליך הכנה לבניה, לא אומרים תחנון ביום זה מהסיבה שזהו מועד וחג והטעם של האבל זה להראות את החיסרון על מנת שנזכה בו בחזרה.
אם האדמו"ר מצאנז היה "נתקע" בחורבנו לא היתה קמה כל קהילת צאנז המפוארת, ישיבות אור אלחנן, גרודנא וקמניץ הן הן ההנצחה של השואה.
ובכל שבת אחרי קריאת התורה לפני תפילת מוסף יש את תפילת "אב הרחמים שוכן מרומים... יפקוד קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם... וינקום לעינינו דם עבדיך השפוך"...
זוהי הנצחה תמידית ולא בצפירה בת 2 דקות ולא על מסכי הערוצים.
בכניסה לישיבת פוניבז' חרוט "ובהר ציון תהייה פליטה" - זוהי תקומתינו!
יום השואה אינו חלק מלוח השנה החרדי כיון שהשואה מונצחת ברחוב החרדי, במערכת החינוך החרדית - בכל יום ויום.
עולם הישיבות נבנה מחורבות השואה, בלימוד משניות יום יום לזכר נספי השואה, אינספור ספרים וחומר ספרותי חרדי שעוסק בשואה ואיזה ילד חרדי לא ביקר ב"יד ושם"?
רבותיי, לא להידחף, יש לצערנו מספיק שואה לכולם.
די עם הסטריאוטיפ הזה שחרדים מנותקים מהשואה, הם חיים אותה יום יום ויש מי מאיתנו שהשואה נחרטה לא רק בדם ליבו אלא גם על בשרו.
ועכשיו לא צריך יותר משני טיפשים עם כיפה שחורה על הראש שימנגלו לנו בגן סאקר וירקדו לצלילי הקליפ הידוע לשמצה "אנו משכימים והם משכימים" כדי לשרוף את כולנו.