באחד מימי חול המועד טיילתי עם משפחתי בפארק רעננה. הפארק האהוב עלינו. כמוני הגיעו "דוסים", משלמי ארנונה בהמוניהם בלעה"ר, כן ירבו.
ראיתי ילדים מתוקים ומתוקתקים צמודים להוריהם, ילדי חמד מטופחים להפליא על מתקני הפארק.
ראיתי אמהות ובנות פורחות (חזק הפרחוני הזה) בשיחת נפש על ספסלי הפארק, שומרות על קשר עין עם עולליהן.
ראיתי נכדים טובים במשעולי הפארק, מתאימים את קצב הליכתם לזו של סבם וסבתם.
צפיתי בקווי ה' שהחליפו כח במגרשי הכדורגל והכדורסל (איך לומר... גמרא צד חזק יותר שלהם...).
ראיתי משפחות משפחות לבית אבותם ששמחו בחגם על מצה ועל מצע הדשא.
לא, הם לא אכלו עם הידיים. כן, הם זרקו את האשפה לפח.
ראיתי ראשים בלונדינים, כהים וג'ינג'ים עטורי כיפה עם סרט, בלי סרט, מעור ומקטיפה, משושה ומרובעת, גם ירמולקה, ממתינים בתורם לשייט - לא הם לא דחפו, לא הם לא קיללו, הם דווקא שרו!
בסיום השייט הם אפילו הודו אחד אחד לקברניט החביב (נטול כיפה, אגב).
לקראת שקיעת החמה ראיתי מקבץ של לובשי החליפות הקצרות והפראק, חולצות לבנות יותר ולבנות פחות, נעמדים לתפילת מנחה בשלל שפות וקולות.
ראיתי דוסים יפים וטובים בפארק ברעננה.
מה קורה בפארק באשדוד? שם לא הצליחו לראות את מה שאני ראיתי??
שם כנראה השנאה עיוורת!