האסון הנורא שפקד אותנו בעת הלווית מרן פוסק הדור הגאון רבי שמואל הלו וואנר זצוק"ל, מחייב את הציבור כולו לעצור ולעשות חושבים כיצד למנוע את האסון הבא חס וחלילה.
רבים וטובים כתבו ויכתבו את דעתם על המקרה. אני מבקש להציע פתרון, שיגרום לאנשים לחשוב היטב ולדאוג בפועל להסדרת אמצעי זהירות כנדרש בעת הפקת כל אירוע, בוודאי באירוע המוני.
לצערנו, עד כה הציבור החרדי על כל גווניו השונים נוקט יותר בגישת ה"יהיה בסדר", ופחות בגישת ה"נשמרתם מאוד לנפשכם".
תיעוד בלעדי: עשרות נרמסים בהלווית פוסק הדור (צילום: שלומי כהן, כיכר השבת)
באסון פסטיבל ערד בשנת 1995, שם התרחש אסון דומה ובו 3 בני נוער נמחצו למוות על ידי ההמון שצבאו על הפתחים. הורי שתי הנפגעות הגישו תביעת נזיקין כנגד המארגנים, משטרת ישראל, עיריית ערד, ומד"א. בתום הליך משפטי ארוך, בשנת 2007 פסק ביהמ"ש המחוזי בירושלים, פיצוי כספי בגין הנזק שנגרם בסך של כ- 5,000,000 ₪. בנוסף, חלק מן המארגנים והאחראים נשלחו לתקופות מאסר.
בעקבות האסון בערד, מכון התקנים הישראלי נדרש ואף הפיק תקן את - ת"י 5688 - בטיחות באירועים המוניים.
כיום, הפקת אירוע בישראל בהיעדר פעולות לפי התקן שנקבע חושף את המארגים לאחריות פלילית ונזיקית.
האסון שקרה לנו הינו מיותר ויכול היה להימנע. המשטרה, שהינה הגוף האמון ליתן אישורים להוצאת אירוע בסדר גודל שכזה, ידעה היטב ליצור הטעיה במסע הלווית מרן פוסק הדור הגר"ע יוסף זצוק"ל, או בהלווית מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שם המשטרה דרשה שהלוויה לא תדחה והיא נערכה בשעות הלילה.
ההחלטות הללו מנעו את האסונות שברוך ה' לא נגרמו.
במקרה דנן, המשטרה אינה יכולה לגלגל את האחריות על המשפחה והמארגנים וכן העירייה, שאף הם אינם חפים, אולם כולם יחדיו נושאים באחריות במשותף, ולו רק היו פועלים כנדרש, האסון היה נמנע.
בפקודת הנזיקין בסעיף 35 נאמר : " עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, ...או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר... היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.
ועוד בסעיף 3 שם: "כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה."
כך, פקודת הנזיקין מתייחסת במפורש ובכובד ראש לנוהג ברשלנות, ומקנה לנפגע כתוצאה מרשלנות זו זכאות לפיצויים ממוניים מאת המפגע. הפיצוי יכול שיהיה ישיר ויכול שיהיה לטובת הציבור.
אם הציבור שלנו ישכיל להגן על עצמו ועל אחרים בכך שידרוש מכל מנהל מוסד ומכל גוף המארגן אירוע המוני כלשהו, כי המקום יופעל לפי תקני הבטיחות, אזי אנו כציבור נפעל למיגור התופעה של שיטת ה"סמוך", הנהוגה לצערנו בציבור.
יתירה מכך, עד כה, גם אנשים שנפגעו נמנעו מלתבוע (על פי רוב), וזאת מטעמים של קבלת דין שמיים וחוסר נעימות כלפי המוסד או הגורם שבגלל רשלנותו וחוסר זהירותו נגרם האסון.
צריך לדעת, שכל אחד שנוהג כך ולא תובע את המזיק, הרי הוא בידיו ממש גורם לאסון הבא.
אם הציבור יבין כי עליו לתבוע בעת נזק או אסון חס וחלילה, ממילא מארגני האירועים יבינו כי אין הם יכולים לחסוך עוד על בטיחות הציבור, וינהגו בהתאם להוראות החוק ויפעילו במלוא האחריות בעת הפקת אירועים.
אמנם, שום פיצוי לא יחזיר לאלמנה את בעלה וליתומים את אביהם. אולם יתן להם יכולת להתקיים בכבוד. והכי חשוב, יעזור למנוע את האסון הבא.
הכותב הינו עו"ד בתחום הנזיקין.
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב, ובכל מקרה מומלץ להיוועץ בעו"ד על מנת לעמוד על מלוא הזכויות.