תינוקות פגים, אלה שנולדו לפני השבוע ה-37 להיריון, חווים את החודשים הקריטיים להתפתחות תקינה מחוץ לרחם המגונן, ונמצאים בסיכון גבוה לבעיות בריאותיות במערכות גופם, וביניהן במערכת השמיעה.
מחקר חדש מבית החולים Brigham and Women של אוניברסיטת הרווארד שהתפרסם לאחרונה חושף מסקנות פורצות דרך שיכולות להוות פתרון לפחות לחסכי ההתפתחות במערכת השמיעה אצל פגים.
בשבוע ה-24 להיריון, מתפתחת מערכת העצבים בין האוזן לאזור בקליפת המוח האחראי על עיבוד הצלילים. בשלב ראשון, העובר שומע צלילים בתדרים נמוכים כמו פעימות הלב וקולה של האם, אך לא שומע קולות המגיעים מחוץ לגוף. לאחר מכן, מתפתחת מערכת השמיעה - עד לשמיעה מלאה.
לדברי חוקרי שפה, חלק מרכזי ברכישת השפה הוא חשיפה, עוד ברחם, לצליל ולמקצב של הדיבור. אך בניגוד לתינוקות הנולדים בזמן, הפגים לא זוכים לשקט סטרילי בחודשי חייהם הראשונים, וסובלים מחסכים גם בשמיעת הקולות הטריוויאלים יותר - פעימות לבה של אמם.
במחקר הנוכחי שהוביל ד"ר אמיר להב, בחנו החוקרים כיצד הצלילים שמפספסים הפגים עשויים להשפיע לטובה על התפתחותם. במסגרת המחקר, התבקשו 20 אמהות לפגים לשיר ישר ילדים, לקרוא טקסט מסוים ולהקליט את פעימות לבן על ידי סטטוסקופ שחובר למיקרופון. החוקרים סיננו מהצלילים את התדרים הגבוהים והשמיעו את הקולות בתדרים הנמוכים לפגים בכל יום במשך 3 שעות, לאורך שלושה שבועות. במקביל, היו החוקרים בקשר עם 20 אמהות מקבוצת ביקורת שילדיהן קיבלו טיפול רגיל לפגים.
בתום הניסוי, השוו החוקרים את סריקות המוח של הפגים שהושמעו להם הקולות, ואלה שלא. החוקרים מצאו כי האזור שאחראי על עיבוד הצלילים בקליפת המוח היה עבה יותר אצל התינוקות שהושמעו להם הקולות, לעומת בני הקבוצה השנייה.
ההבדלים במבנה המוח הסתמנו לאחר 30 יום בלבד, מה שמוכיח כיצד התערבות מזערית, יחסית, עשויה לשפר משמעותית את מצבם של הפגים ביחס לתינוקות רגילים.