אבל כבד: במסע לוויה קורע לב בו עין לא נותרה יבשה, בהר המנוחות בירושלים, הובאו בצהריים (שני) למנוחות, שבעת ילדי משפחת ששון שנספו בשריפה הקטלנית בברוקלין בליל שבת.
האבא, גבריאל ששון, פתח את ההספד בבכי כשציטט משיר השירים': "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים".
"מיהם השושנים הם הצדיקים", הוסיף בכאב האב: "ה' יורד לגן שלו ולוקט את הפרח בשיא היופי שלו, לפני שזה הולך להתקלקל. הוא רוצה לתפוס את הצדיק בשיא הצדקות. שישאר ככה. הוא בא לכאן ולקט שבע שושנים. למה שבעה? אחד לא מספיק?".
"אין כאלו ילדים, כל כך טהורים, כל כך צדיקים", הוסיף האב כשקולו חנוק מבכי: "אנחנו עם ישראל, השמחה שלנו שייכת לכל אחד, העצב שלנו שייך לכל אחד. אנחנו כולנו ביחד".
האבא המשיך וספד לשבעת ילדיו: "בהסתכלות של היחיד אי אפשר להבין, איבדנו ילדים, אבל בנפש הילדים שלי חיים וקיימים בליבי ובלב אשתי. אבל לא רק אצלינו, גם בלב של כל העם שנפתח. שם הם נמצאים. מי יודע איזה גזירות הם ביטלו. אם ירצה השם, שהכפרה של הקב"ה שצריך לראש חודש לא ילך לבזבוז".
בסיום דבריו אמר האבא האבל דברי חיזוק: "כל אסון זה רק כדי לאחד אותנו. אם היינו מאוחדים, לא היה צריך כפרה. אם אנחנו מאוחדים זה עצמו הכפרה, לא צריך שום קורבן. שלא יהיה עוד קורבנות שלא נצרכים".
הרב הראשי לישראל הגאון רבי דוד לאו שהשתתף במסע ההלוויה ספד גם הוא ואמר: "כל אחד מהילדים הוא פרח של בורא עולם. עולמנו איבד שבע נשמות יקרות כל כך. אפילו האמא לא כאן לנחם אותנו".
"ילדים שלא טעמו טעם חטא נטלת אליך ריבונו של עולם, ריבונו של עולם מבקשים אנו ממך רפואה לאם ולבת. ריבונו של עולם ראה בעמך המרגישים אחווה - תן לנו להרגיש אחווה בנסיבות אחרות. נחמנו, כי רק אתה יכול לנחמנו משבר כזה".
הראשל"צ הגאון רבי אליהו בקשי דורון ספד ואמר: "מה אפשר לומר כשעומדים לפני שבעה ארונות של ילדים צדיקים?. מה נאמר ומה נדבר על הגזירה הזו משמיים. צריכים לקבל את הגזירה, גזירה משמיים, גזירה כל כך קשה. הקב"ה גוזר עלינו כדי ליישר העקמימות שבלב. זה קורבן ציבור. ילדים, כולם קדושים. אנחנו צריכים רבותיי, כשרואים דבר כזה חס ושלום לחזור בתשובה".