נשים שוברות שתיקה

מה עושים כשהשתיקה כבר כואבת? כשהיא מייסרת ושורפת מבפנים?!

מה עושים כשהדמעות שיורדות בסתר, הופכות למעין של עיני רבים? מה עושים ילדים, שנקרעים בין אבא ואמא ואין דבר שמסביר או מצדיק את העוולה?

כשאין ברירה, והשתיקה צועקת - אז מרימים את קול הרבים יחד ומפרים את הדממה.

בקראון הייטס, ניו יורק, החליטו להפסיק לשתוק.

חני ז"ל, אשה חרדית תושבת קראון הייטס, היתה מסורבת גט במשך כשנה. בעלה, רב בית כנסת מקומי ולא הסכים לגט מסיבותיו הוא. חני נותרה תודה מסורבת, מייחלת לחופש ולחיים חדשים. בחודשים האחרונים חני חלתה במחלה סופנית ממנה נפטרה לפני כשבועיים. בת 37 היתה במותה. אם לשישה ילדים. מסורבת גט.

הקהילה החרדית החב"דית בשכונה נקרעה לגזרים בעקבות הסיפור. חני לא היתה מסורבת הגט היחידה בשכונה, וגם לא באיזור. קרובי משפחתה וחברותיה פתחו דף בפייסבוק לזכרה ובו החלה להתארגן מחאה שקטה, רווית אבל ועצב. קבוצת נשים, כלואות בנישואין שאינן נישואין כבר, אך ללא כל פתרון או סיוע מבתי הדין בהליך הקשה והמייסר. לדף הצטרפו חבריהן, קרובי המשפחה שלהן ואפילו ילדיהן.

המחאה צברה תאוצה, והסיפורים המשיכו להגיע. על עוד מסורבת גט, שעזבה את הדת בעקבות קשייה העצומים. על עוד חברה או קרובת משפחה שהיתה חייבת לקבל תנאים הזויים כדי להשיג את הגט המיוחל.

את הקולות האלו, כבר לא יכלו להשתיק. ורבי שמעון ג'ייקובסון - מרבני חב"ד התבטא על כך בתקיפות ובנחרצות. את סרבני הגט הוא כנה בשם "נבלים ברשות התורה" המשתמשים בתורה כדי למנוע מאישה את חרותה וגורמים בכך לצער עצום ולחילול שם שמיים. הוא קרא לקהילה להרעיש עולמות, ולהפסיק לשתוק. למחות כדי שהענין יתחיל להיות מטופל כראוי.

הנשים ששמעו את דבריו - החליטו שהגיע הזמן לעשות את הרעש הראוי. הן החליטו לצעוד ברחובות קראון הייטס, במחאה על תופעת הסרבנות הקיימת בקהילה ובקריאה לרבנים ולדיינים לפעול כדי למגר אותה.

הצעדה התארגנה במהירות, אנשים רבים החליטו לתמוך בהם ולשתף פעולה.

"איני מסורבת גט", כתבה אישה אחת בשמה ובשם חברותיה, "אנו נשים חרדיות שגדלנו כאן בשכונה והתחנכו כאן. אנו מאמינות ושומרות שבת וכשרות ומאמינות שהיהדות אומרת שהאישה היא משהו מיוחד ויקר. אנו מרגישות את הכאב של אחיותינו הכלואות ורוצות שהן תדענה את זה. לא נצרח או נצעק. לא נביים סצינות, פשוט נבוא כדי להראות שכאב העגונות הוא גם כאבנו, ושהגיע הזמן להתייחס לנושא הזה ברצינות. החלטנו לבוא ולצעוד יחד איתכן מחר. אחיותנו אתן".

וכך, בפעם הראשונה, בזמן שאנחנו שיחקנו בהרכבת קואליציות או התווכחנו מי גזעני יותר מחברו, נזרע בקראון הייטס זרע ראשון של סולידריות אמיתית ואחריות קהילתית משותפת.

כמאה נשים וגברים, מסורבות גט וילדיהן, השכנות שלהן, קרובי משפחתן ואנשים שאכפת להם, צעדו ברחובות השכונה החרדית כשהם קוראים: "הלכה אינה כלי נשק". גברים נשים וילדים, דתיים ודתיות, חרדים וחרדיות צעדו כשבידיהם שלטי מחאה כנגד ההסכמה שבשתיקה לסרבנות גט.

מנחם, בחור צעיר, שהחזיק בידו שלט: "אבא, תן לאמא ללכת", צעד בעבור אמו - מסורבת גט זה 12 שנה. אחרות צעדו בשביל עצמן ובשביל ילדיהן. היו גם ילדים קטנים שצעדו יחד עם אמותיהם. במחאה שקטה על כאב עצום.

השתתפתי בצעדה מרחוק. עקבתי אחרי ההתארגנות כבר כמה ימים דרך דפי הפייסבוק ושיחות טרנס אטלנטיות.

השתתפתי בצעדה בליבי ובנשמתי. מתוך אמונה ברורה שאכן, הגיע הזמן לשינוי ולפריצת קשר השתיקה.

סרבנות גט הינה מכה הקיימת בכל מקום ובכל קהילה. היא חוצה יבשות ואוקינוסים, ונדונה בבתי דין סביב העולם. סרבנות גט היא שימוש בהלכה ככלי נשק נגד האישה ודיינים אמיצים יכולים למנוע זאת.

סרבנות גט היא תופעה בזויה שראויה להיעלם ולזכות לגינוי ציבורי בכל המגזרים.

כמעט בכל יום אני נחשפת לסיפור נוסף, בו אין גירושין כי "הוא לא רוצה", "ההורים רוצים כסף", "הוא בחיים לא ייתן לי גט", "או שאוותר על הילדים והדירה , או שהוא לא יסכים"… וזה רק חלק קטן מהמקרים.

ראוי לציין כי יש גם נשים - סרבניות גט, אולם מספרן נמוך במידה משמעותית לעומת הגברים המעגנים. וגם תופעה זו ראויה לגינוי ולהוקעה.

בקראון הייטס שברו את השתיקה באומץ ובנחישות ועם תמיכה חברתית ורבנית מרגשת.

המצעד הזה, הוא בעיני נקודת ציון משמעותית במאבק הנשים החרדיות למען עצמן ואחיותיהן. הוא מאבק שמגיע מבפנים, ומתוך סולידריות ורצון לכבוד ולזכויות בסיסיות.

שינוי מתחיל במקום בו השתיקה הסתיימה, וזוהי רק ההתחלה.