מחקרים שונים נעשו על מנת לבדוק האם ניתן להוביל אנשים להאמין שקרו להם אירועים בעבר גם אם לא היו דברים מעולם, ואכן מצאו שאפשר. במקרים מסוימים, אפילו נוצרות הרגשות שמתלוות לזיכרונות הללו, והם נקראים ''זיכרונות מזויפים עשירים''. אם גרמו לך להאמין שנשך אותך כלב, זה עלול להשפיע על יחסך לכלבים משום שלא תמיד ניתן להבחין בין זיכרונות כאלו, לזיכרונות אמיתיים.
חלק מהחוקרים ''השתילו'' למשתתפי המחקר זיכרון על ידי שאילת שאלות, השתלת עובדות שונות במהלך התשאול, וגם על ידי דמיון מודרך. בכך חוקרים רבים החלו לתהות על מהימנותם של גביית עדויות. האם ניתן לסמוך על כל עדות? האם אנשים עלולים להאמין שמשהו קרה כשהוא לא באמת קרה?
בנוסף, התעניינו החוקרים (לופטוס וברנסטיין 2009), האם זיכרון שלילי שהושתל אצל אדם, עלול ליצור דחייה של אותו אדם לאותו זיכרון. כדי לבדוק זאת, הם ערכו מחקר בו ניסו להשתיל זיכרונות שליליים לגבי מאכלים, ולבדוק אם זיכרונות אלו יגרמו לדחייה מאותו מאכל.
במחקר שנעשה, נלקחה קבוצת נבדקים שהתבקשו למלא שאלונים על הרגלי אכילה. לאחר שבוע נמסר לאותם האנשים ניתוח של הרגלי האכילה של עצמם, אלא שהניתוח היה מזויף. נכללו בו שלושה פריטים שהיו נכונים באופן כללי לכל ילד, כגון ''כילד, מאד אהבת לאכול עוגת שוקולד של יום הולדת'', ופריט אחד שהיה לא אמיתי: לחצי מהנבדקים הפריט המזויף היה: ''נעשית חולה מאכילת מלפפון חמוץ'', ולחצי השני: '''נעשית חולה מאכילת ביצה קשה''. לאחר מכן גרמו החוקרים לעיבוד הזיכרונות המזויפים על ידי כך שנתנו להם למלא שאלון נוסף לגבי אכילת עוגת שוקולד ולגבי הפריט המזויף. לבסוף נתנו להם למלא שוב שאלונים לגבי הרגלי אכילה. לעומת קבוצת הביקורת שלא עברה את השלב של עיבוד הפרטים, הנבדקים שעיבדו את הפריט המזויף מילאו בשאלון שיש להם פחות רצון לאכול מלפפונים חמוצים או ביצים קשות מאשר בקבוצת הביקורת. נתון זה אישש את ההשערה שיש גם השפעה עכשווית לזכרונות מזוייפים.
המחקר בדק אם אותה תופעה מתרחשת גם עם גלידת תות שדה ועם עוגיות שוקולד צ'יפס. לגבי הגלידה הם קיבלו תוצאה דומה: נבדקים שגרמו להם להאמין שהם נעשו חולים מאכילת גלידה, אכן כתבו שהם פחות מעדיפים לאכול גלידה, בניגוד לקבוצת הביקורת. דווקא לגבי העוגיות לא ניתן היה למצוא השפעה מובהקת.
באותו המחקר, החוקרים "השתילו" לנחקרים את המחשבה שהם אוהבים אספרגוס, ולאחר מכן שאלו אותם מה היו מעדיפים להזמין במסעדה. גם כאן נמצא שהאספרגוס קיבל מקום גבוה יותר מאשר אצל אנשים שלא עברו את השתלת המחשבה. נתון זה הוכיח שניתן גם להשתיל זיכרונות חיוביים ולעורר אהדה כלפי מאכל שלרוב אינו אהוד כל כך. כשהם נשאלו איזה סנדוויץ' היו רוצים לקבל בזמן המחקר, היה ביקוש גבוה יותר בקבוצה זו לסנדוויץ' עם אספרגוס, למרות שבפועל, הנבדקים לא נהנו כל כך מהסנדוויץ'...
בסיכומו של עניין, כותבים החוקרים שוודאי יש אפשרות לגרום לאדם להאמין במשהו שלא באמת קרה לו (Morris, Laney, Bernstein, & Loftus, 2006), ולאמונה זו אף יש השפעות מעשיות (Loftus & Bernstein, 2009).
יש עוד המון מקום לפיתוח המחקרים בנושא זיכרונות, וסביר להניח שיימצאו עוד סיבות ודרכים נוספים לשימוש בזיכרונות מהעבר שכלל לא אירעו. אך מחקרים כאלו מובילים אותנו לתובנה, שהזיכרון במקרים רבים הוא סובייקטיבי. ייתכן ואנו מאמינים שמקרה מסוים קרה על אף שלא באמת היה, ובכל זאת הזיכרון משפיע על התחושות וההרגשות ואף ההתנהגויות שלנו. במקרים כאלו, לא תמיד יהיה נכון לבדוק את אמיתות המקרה, אלא דווקא את מקור הזיכרון.
כשאשה אומרת לבעלה שהוא לא מתייחס אליה מספיק, והוא מתעקש שהוא נותן לה מספיק יחס, עליו להקשיב מעבר לקולות. לא תמיד העובדה אם הוא מקשיב או לא, או כמה דקות או שעות ביום הוא מקדיש לצורך כך זה העניין, העניין הוא ההרגשה שיש לה. אם יתחילו להתווכח על כמות היחס שהוא נותן, הם וודאי לא יגיעו אל עמק השווה. במקרה כזה, צריך הבעל להבין מדוע האשה מרגישה כך. אולי היחס שהוא נותן אינו בעל תוכן שהיא מחפשת, או שהוא לא במינון שהיא מצפה לו. אם יעצור ויקשיב לדבריה וינסה להתחבר אליהם, אולי יגלה מאיפה התחושות נובעות.
זוג שהגיע פעם לטיפול, החל להתווכח בינו לבין עצמו. האשה טוענת שהוא אף פעם לא עוזר בבית, והוא לחפותו, מבהיר שרק ביום שישי האחרון שטף את הבית. היא ממשיכה בשלה שזה היה חד פעמי, והוא מתעקש שזה קורה כל הזמן. במקרה כזה אנו עלולים לנסות לברר כמה פעמים באמת שטף את הבית ולשחזר את השבועות האחרונים, אך גם זה לא ייתן את הפתרון. יותר חשוב שאנו נבין מדוע יש לה תחושה שאין לה שותף באחזקת הבית.
בעל שמתלונן שאשתו כל היום בטלפון עם אמא שלה ואחיותיה או חברותיה, ואשתו אומרת שהיא מדברת איתם רק פעם ביומיים וגם זה כשהוא לא נמצא, גם כאן אין לברר בכמה טלפונים באמת מדובר ומתי. במקרה כזה צריך להתחבר לתלונת הבעל שככל הנראה מרגיש זנוח רגשית על ידי אשתו, ולנסות לברר מה מרגיש שחסר ואיך אפשר למלא את החלל.
במקרים רבים מריבות בין בני זוג, נוגעות בעובדות – כן עשית, לא עשית, כן אמרת לא אמרת – ואז בני הזוג לא מצליחים למלא את החסך שגרם להם להרגיש כפי שהם מרגישים. במקום זאת הם מוצאים את עצמם בוויכוח עקר על עובדות שלא באמת מעניינים אותם. ''אתה מתווכח על כל דבר'', ''את אף פעם לא תומכת''. ''הילדים בקושי מכירים אותך''. ''את תמיד מונעת את הנסיעות למשפחה שלי''. בכל המקרים הללו ועוד מקרים רבים נוספים, הזוג עלול ''להיתקע'' בוויכוח על העובדות: ''לפני שבועיים נסענו אליהם ולא אמרתי כלום'', ''אני נפגש עם הילדים כל ערב כשאני מגיע מהעבודה" וכו'. במקום זאת, כדאי וראוי לנסות להבין מעבר למילים. לעצור ולהבין מה באמת מפריע לבן/בת הזוג, ולנסות להגיע לשורש ההרגשה. בן זוג שמתלונן על משהו, כנראה שיש משהו שמפריע לו. אם נתעסק בצד השטחי של דבריו, לא ניגע במה שמפריע לו.
המחקרים שהוצגו מעידים על כך שלא תמיד העובדות הן שמניעות אותנו. ייתכן ואנו ''זוכרים'' משהו שקרה, והוא משפיע עלינו עד היום, אך בפועל הוא לא באמת קרה. מסתבר שאם אנו חושב שזה קרה לנו, זה ישפיע עלינו, בין אם זה קרה או לא. גם בזוגיות, לא תמיד אנו צריכים להתעסק בהיבט החיצוני של העובדות, האם זה באמת קרה או לא, או האם זה נכון או לא נכון. במקום זאת, עלינו להעמיק קצת יותר ולנסות להבין – מה מציק או חסר לבן/בת הזוג שלי, שכך הם מרגישים או זוכרים.
>>רוצים לדעת עוד? בואו ללמוד על זוגיות במרכז י.נ.ר