אפשר לסכם את מערכת הבחירות הנוכחית כהיסטרית בעיקר, יותר מאשר היסטורית.
מערכה עקובה שתהווה הנחת יסוד חשובה בדרכם של שתי קבוצות עם נחשבות - החרדים ואנשי התקשורת.
זו היתה בעיקר מערכה שהתאפיינה בבידול ובירור, סוג של מלחמת הישרדות, בין כל אחת מהקבוצות, ששימת הדגש היתה על "מי אנחנו?", בשונה משאר מערכות ששימת הדגש היתה על "מה אנחנו?".
הבירור המעמיק שנעשה הוביל ויוביל לשינוי בחשיבה - דווקא בהקשר לייחודיות ולהבדלות הסקטוריאלית הפנימית שמייצגת החברה החרדית, משהו שאיבד מערכו בשנים האחרונות.
אנשי התקשורת, כדי להישאר אמינים ושדבריהם יישארו בתוקף על מדפי ליבו של העם, טוב יעשו אם יחשבו מסלול מחדש, ביחס לפער בין הגשת עמדתם לבין עמדתו ורצונו של העם.
דגש הבידול החשוב ביותר נעשה בחברה החרדית. איבוד חמישה מנדטים בהנהגה היה על חשבון יצירת שני זרמים ברורים במגזר בעלי קו חשיבה אחיד, "אשכנזים וספרדים בני תורה" מה שלא היה עד עכשיו כברור מאליו.
ממפלגה עממית, שבטית ומעורבת, הפכה ש"ס במערכה אחת למפלגת "בני תורה ספרדים". על אף השקיפות שניסתה לנכס לעצמה - הפכה ללא שקופה בעליל.
עם קו ברור המקנה תשובת המשקל לרעותה הדומה לה, שבמערכות קודמות היו יריבות רוויות שנאה הדדית ועמוקה, הפכו לפתע לקולגות המשמשות תחת אותו טייטל מקצועי בשם "בני התורה" ומחויבות לפעול למען אותה מטרה.
איבוד מנדטים לטובת בידול ובירור, יכול להיות נקודת זינוק לעולם התורה בזירה הפוליטית. אבל חשבון הנפש האמיתי לא צריך להיעשות על אובדן חמישה מנדטים לטובת הפקת לקח חשוב.
הבירור צריך להיעשות בליבו של כל הירא לדבר ה' במהותו. האם המחלוקת ראויה לשמה... או שמא מחלוקת זו היא לשם שמים?
ימים יעידו...