מפלגת הנשים החרדיות, פנתה לבית המשפט המחוזי, נגד גדולי הדור, וזכתה. מצא מין את מינו. עזות הפנים של אותן נשים חרדיות, עולה רק על עזותו של בית המשפט, השב ומתנכל ליהדות החרדית. הגיע הזמן להעמיד נשים אלו על מקומן. הגיע הזמן להעמיד את בית המשפט על מקומו.
התקשורת והממסד אינם חדלים מלגבות חרדיות אלו. בפרט ארגוני הנשים ונשות התקשורת החילוניות, שכל כוונתן לחלן ולהחדיר את רוחן הליברלית והפמיניסטית, האנטי יהודית, אל המגזר החרדי.
הן זוכות גם לעידוד מנשות הציונות הדתית. אחת מהן, המכונה רבנית, נשאת על כפי הנשים החילוניות המכירות בה כפוסקת הלכה, תדליק משואה ביום העצמאות. גם כאן מצא מין את מינו.
אך בראש החץ של המאבק הממסדי נגד החרדים, יימצא תמיד בית המשפט. בית המשפט, שהוא הרוח הליברלית של הישראלים, ונשמת האומה ההומניסטי של המדינה הפוסט יהודית, ימשיך במאבקו נגד היהדות.
בית המשפט העליון הוא שפתח את המאבק על גיוס החרדים, והוא האחראי העיקרי לפרוץ מלחמת התרבות בין החרדים לחילונים. זו הייתה אז אשה, נשיאת בית המשפט העליון. כי ברבות הזמן, כשהמדינה תישלט בעיקר על יד נשים פמיניסטיות וליברליות, המאבק נגד החרדים יתעצם.
אך מסתבר שרוחם של בית המשפט והנשים הליברליות, חדר גם לשולי המחנה החרדי. לא היה עוד בהיסטוריה החרדית, שנשים המזהות עצמן כחרדיות, יעזו פניהן באולטימטום אל גדולי הדור – או שיבחרו בהן או שהן לא יבחרו בהם.
בעימות תקשורתי עם נציגות שלהן, נדהמתי מהביטחון, הדיבור הבוטה וחוסר הצניעות. עם הזמן, וחשיפתן בתקשורת, עזותן רק הולכת וגוברת. אחד השיאים הוא בפניה לבית המשפט המחוזי. אך ממילא כבר אין להן גבולות. הן אף פעם לא היו חרדיות. הן תמיד היו רפורמיות.
אך מכיוון שהן נתפסות בתודעה הציבורית כחרדיות, אין להקל ראש בהשפעתן הקשה על נשים חרדיות אמתיות. זו הסיבה שנשים אלה יודרו מהחברה החרדית, על כל המשתמע מכך.
התערבותו של בית המשפט בנושא שהוא בלב ההשקפה החרדית – פריצת הגדר של מפלגת הנשים החרדיות – הופך את פסק דינו לבטל. אי הציות של החרדים לפסק, תאיין את סמכותו של בית המשפט בכלל. כי בית משפט וחוק שאינם ניתנים לאכיפה, אינם קיימים.
החיבור של בית המשפט עם מפלגת הנשים החרדיות, הוא שלב נוסף בהתרסה הבלתי פוסקת של הליברלים נגד היהדות. זו הסיבה שהחברה החרדית תדיר את שניהם - את בית המשפט ואת הנשים החרדיות.