הגמרא בכתובות עב: מביאה את דברי המשנה שהמקדש אישה על מנת שאין עליה נדרים (שהיא לא נדרה על עצמה נדרים לפני הנישואין) ונמצאו עליה נדרים הרי היא אינה מקודשת.
לעומת זאת, במקרה שהבעל לא התייחס כלל לשאלת קיומם של נדרים טרום הנישואין, אך לאחר הנישואין התברר שבעבר האישה נדרה על עצמה, אזי הבעל צריך לתת גט גירושין (לחומרא) וכן האישה איננה זכאית לקבל את כסף כתובתה (מפני שהמוציא מחברו עליו הראיה).
עוד אומרת המשנה שאם לפני הקידושין האיש הציב תנאי שהקידושין הם על מנת שאין האישה נושאת מחלה או מום ולאחר הקידושין נמצא כי האישה סובלת ממום הרי האישה איננה מקודשת.
אך אם לפני הקידושין האיש לא התייחס כלל אל עניין המחלה ולאחר הקידושין התברר שהאישה סובלת ממום, אזי על הבעל לתת גט (לחומרא) וכן האישה איננה זכאית לקבל את כתובתה (מפני שהמוציא מחברו עליו הראיה).
בהמשך הסוגיא בדף עד: מבארת הגמרא שאם בעת הקידושין נאמר התנאי "על מנת שאין לאישה מום" ולאחר הקידושין האישה הלכה לרופא בכדי שיירפא לה את המום הקידושין אינם חלים, למרות שהמום כבר איננו קיים.
הרמב"ם בהלכות מכירה פרק טו' הלכה ז' פוסק שהקונה מקח ללא התייחסות מיוחדת אודות איכות המקח או שאינו אומר במפורש "על מנת שאין במקח פגמים וחסרונות" אזי הוא מוגדר כלוקח בסתמא ויש לו זכות להחזיר את המקח באם נמצאו בו פגמים.
כדברי הרמב"ם נפסק בשו"ע (חו"מ סי' רלב' סעי' ז' ) ובביאור הגר"א באות יג' כתב שמקור דברי השו"ע הם מדברי הגמרא בכתובות עב:
חשוב לציין שלא כל פגם או מום מקנים לרוכש זכות לבטל את העסקה ולהחזיר את המקח. בשו"ע (סי' רלב' סעי' ו' ) נפסק שלקונה קמה ועומדת זכות ביטול רק בפגם שמנהג המקום לבטל בגינו את העסקה.
אך פגם שייתכן כי בעיניי הקונה הוא מהותי ומשמעותי, אבל בסביבת מגורי הקונה לא נהוג לבטל בגין פגם מסוג כזה את העסקה, אזי אין לקונה זכות להחזיר את המקח.
כתב הגר"א על השו"ע (אות יא') שמקור דברי השו"ע (שגם אם הקונה במעמד הרכישה לא התייחס לפגמים אפשריים בכל זאת קיימת לו זכות ביטול) הם מסוגיית הגמרא כתובות עב: שגם אם הבעל לא התייחס באמירה מיוחדת לנדרים שהאישה נדרה טרום הנישואין, בכל זאת אם יתברר שהאישה נדרה על עצמה טרום הנישואין, היא מאבדת את זכות כתובתה.
ומבארת הגמרא שדין זה מתייחס רק לנדרי עינוי נפש שבהם האישה מאבדת את זכות כתובתה(ומתגרשת), משום שביחס לנדרי עינוי נפש אנשים מקפידים, אבל ביחס לשאר סוגי הנדרים הקידושין שרירין וקיימין ואין לבעל עילה לטעון ולהוציא שלא בכתובה.
מתוך דברי הגמרא מוכח שלא כל פגם או חיסרון מקנים את האפשרות לביטול המקח, אלא זכות הקונה לבטל את העסקה קיימת רק במקרה של פגם מהותי שמקובל להקפיד עליו.
זכות המוכר לתקן את הפגם והתקלה
למרות שבאופן עקרוני במצבי הטעייה או קבלת מוצר פגום, לקונה עומדת זכות לבטל את העסקה, סוברים הראשונים שבמקרים מסוימים עומדת למוכר זכות לתקן את התקלה ובכך למנוע מהקונה לבטל את העסקה.
המרדכי (כתובות בסימן רצב') מביא את דברי הר"י מגא"ש שדן על מקרה שהקונה קיבל מן המוכר דירה עם ליקויים ובעקבות כך הוא ביקש לבטל את העסקה.
הר"י מגא"ש פסק שיש להבחין בין סוגי הפגמים השונים. יש פגמים אשר הם מפריעים לשימוש סביר בדירה אך הם פגמים חיצוניים וישנם פגמים שהם מהותיים ופנימיים.
פגם חיצוני הינו ליקוי אשר מפריע לשימוש בבית, אך הוא אינו ליקוי בבית עצמו, כגון ששביל הגישה אל הבית אינו סלול או שקיימת הפרעה אחרת שמקשה על הגישה אל הבית.
במצבים מעין אלו ברור שהפגם הוא חיצוני וממילא סילוק המטרד או תיקון הליקוי, מאפשרים שימוש ראוי ורגיל בבית, לכן אם המוכר נאות לתקן את הליקויים ולהסיר את המטרדים, אין הקונה יכול לבטל את העסקה.
אך במקרים שבמקום כותל אבנים המוכר העמיד כותל סיד או במקום כותל שלם וחזק יש בדירה כותל רעוע, אזי אומנם המוכר יכול להסיר את הכותל הקיים ולבנות במקומו כותל חדש בחוזק שסוכם מראש.
אבל פעולת שיפוץ כזו נחשבת כאילו "פנים חדשות באו לכאן" וממילא בית הדירה במצבו הנוכחי הוא אינו המקח המקורי המבוקש על ידי הקונה.
לכן קמה לקונה זכות לבטל את העסקה ואין הקונה מחויב להסכים או להמתין עד לתיקון הליקויים והפגמים.
הר"י מגא"ש מוכיח את שיטתו מדברי המשנה במסכת כלים (פרק כו' משנה ד') האומרת שסנדל טמא שמקום חיבור הרצועות שלו נקרע ותוקן, טומאתו פוקעת והסנדל מעתה עומד בטהרתו.
משום שבדיני טומאה וטהרה מורים שכלי טמא שנשבר וחדל מלתפקד בייעודו המקורי, פוקע ממנו שם הכלי שבו וממילא גם טומאתו פוקעת.
לאור זאת אם שברי הכלי אוחו ותוקנו, הרי הכלי החדש- ישן טהור משום "שפנים חדשות" באו לכאן ומעתה עומד לפנינו כלי חדש (שרק מורכב מחומרי הכלי הישן)
מתוך מדברי המשנה מוכח שפעמים תיקון פגמי הכלי גורמים להחיל על הכלי שם חדש, ממילא ניתן לטעון כי גם בדיני ממונות תיקון הליקוי והשמשה מחדש, מוגדרים כייצור של חפץ חדש.
ממילא מתוך הגדרה זו יכול הקונה לטעון כי הוא איננו מעוניין שייצרו עבורו חפץ חדש(באמצעות תיקון הליקויים) אלא הוא מעוניין בביטול העסקה בגין אי קבלת התמורה לכספו.
הרא"ש (שו"ת סימן צו') סובר שבפגמים הניתנים לתיקון יכול המוכר לתקן את הליקויים ובכך למנוע מהקונה את ביטול העסקה.
דברי הרא"ש נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סימן רלב' סעי' ה' ) שאם ראובן מכר לשמעון דירה אך בטרם מסירת הדירה לקונה נגרמה לדירה נזקים אזי יכול המוכר לתקן את הליקויים ולמנוע מהקונה לבטל את העסקה.
הרמ"א מבאר שפסק השו"ע מבוסס על הטיעון שליקוי בר תקנה אינו פוגע בהגדרת הבית כדירה ראויה, ממילא המוכר צריך לתקן את הנזקים אך הקונה אינו יכול לבטל את העסקה.
מקור דברי הרמ"א הם פסק הר"י מגא"ש (דלעיל) שמבחין בין פגם חיצוני לפגם פנימי ומהותי.
מתוך הדברים עולה שבאופן עקרוני אם הקונה הוטעה על ידי המוכר ולא נמסר לו המקח המבוקש קמה לקונה זכות לבטל את העסקה.
זכות הביטול מוגבלת לפגמים או ליקויים מהותיים אבל במצבים אחרים שבהם הפגם הוא חיצוני או אינו מהותי דיו, על המוכר לתקן את הליקויים.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה. לתגובות: stern1416@gmail.com