במשפחה המושלמת יש אבא ואמא מושלמים שלעולם לא רבים ותמיד מחייכים. במשפחה עם זוג הורים מושלמים פחות ומציאותיים יותר דווקא יש חיכוכים ומריבות, אך הם מקפידים שהילדים לא יהיו בסביבה כשזה קורה. ויש את הסוג השלישי הנפוץ - הורים שמשתדלים לנהל זוגיות מכילה, אבל מידי פעם עלול לצוץ ביניהם ויכוח והם לא ימהרו להוציא את הילדים מהחדר, גם כשהטונים עולים.
מסתבר שכל סיטואציה בה הילד נוכח בסכסוך מתפרץ בין הוריו, אינה מומלצת כלל להתפתחותו הרגשית, כך טוען פרופסור פטריק דייוויס מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת רוצ'סטר ומחבר הספר 'קונפליקט וילדים: פרספקטיבת הביטחון רגשי'.
"קונפליקטים וכעס אינם דבר רע" אומר דייוויס, "זה בסדר לכעוס, כל עוד הכעס מנותב למטרה בונה ומקדם את ההורים לפתרון. במקרים כאלה, טוב שילדים רואים כיצד ההורים מנהלים ויכוח ועובדים יחד כדי לשמור על הרמוניה משפחתית".
אך כאשר טעות תמימה או חילוקי דעות קטנים מובילים לוויכוח סוער - הילדים סובלים. טריקות דלת, שתיקה קפואה, ואף שמות גנאי הדדיים, מאיימים על בטחון הילדים ועלולה להיות להם השפעה מזיקה ומתמשכת בטווח הרחוק.
לפי דייוויס, מריבות שמתנהלות בדרך הזו ואינן שואפות לפתרון, גורמות לילדים להתמקד בחששות וחרדות מפני מה שעלול לקרות למשפחתם ואינם פנויים רגשית ללמוד, לשחק לחקור ושאר עיסוקים המתאימים לגילם.
בעקבות זאת, מזהיר דייוויס, עלולים להתפתח אצל הילדים התסמינים הבעייתיים הבאים: נודניקיות רגשית "דביקיות" או להפך - תוקפנות והסתגרות, נדודי שינה ועייפות במהלך היום, תגובות אופייניות לחרדה כמו כסיסת ציפורניים, מציצת אצבע, משיכת שיער וכן, צעקות בעת המשחק בניסיון להטביע את קולות ההורים המתקוטטים.
מאבקים מתמשכים בין בני הזוג, גורמים לאיבוד אנרגיה וההורים משקיעים פחות זמן בילדים. דייוויס מכנה זאת "זליגת כעס". לדבריו, "אחרי המריבה נותרים באוויר שאריות טעונות של כעס ומתח שפוגעות גם במערכת היחסים בין ההורים לילדים. עבור הילדים, הסכסוך הוא סימן לכך שהוריהם נמצאים במצב רוח רע, מה שמעודד את התפתחות התסמינים".
כדי להיות בטוחים שאינכם חושפים את הילדים למריבה רעילה, כדאי לשנן את הכללים הבאים:
הגבילו את ביטויי הכעס. "למרות הקושי, הקפידו על רמת טונים סבירה ולא מתלהמת. אם אין דרך אחרת ואתם חייבים לצעוק, עשו מאמץ להשלים עם בן או בת הזוג לפני הילדים דווקא".
מריבה הוגנת. "בזמן שאתם רבים, הקפידו לשמור על קשר עין, עדיף לשבת בעת המריבה כיוון שסיטואציה בה שני ההורים עומדים ומתווכחים, נראית לילדים אגרסיבית ומאיימת יותר. הימנעו משתיקות רועמות, טריקות דלת ואמירות מלגלגות שמקטינות את הצד השני ומסיטות את המריבה לפן האישי המעבירים לילדים מסר שזה לגיטימי להתנהג בחוסר כבוד ולזלזל באחר".
אל תסטו מהנושא. "אם רבתם בגלל נושא איקס, אל תגררו לתוך הוויכוח עוולות ישנות וחילוקי דעות מהעבר".
חתרו לפשרה. "אל תנסו להיות צודקים, אלא נסו להגיע לפשרה או פתרון שיהיה מוסכם על שניכם. וכך הוויכוח יהפוך ממילא ליעיל יותר. הראו לצד השני שאתם מבינים את נקודת המבט שלו באמצעות, למשל, הנהון בזמן שהוא שוטח את טענותיו, המהומי הסכמה ואף חזרה מילולית על דבריו".
הימנעו משתיקות רועמות. "ילדים לא יודעים איך להתמודד עם כעס שקט. כשהם חשים את המתח בין ההורים, הם לא יודעים איך לעבד אותו. ברור להם שמשהו לא בסדר, אבל הם לא מצליחים להגדיר מה, ובינתיים מציפות אותם חרדות וספקולציות מרחיקות לכת על מה שקרה, וכל העניין יוצא מפרופורציות".
הסכימו לא להסכים. "לפעמים באמת אין פתרון. וזוהי הזדמנות מצוינת ללמד את הילדים כיצד להכיל דעות שונות, להבליג ולעבור הלאה, במקום להתמקד רק במי צודק".
"ילדים שגדלים באווירת ויכוחים ומאבקים רעילה, לומדים טקטיקות הרסניות שיגרמו להם לפתור את הסכסוכים שלהם עצמם בדרך שגויה" מסכם דייוויס, "והמסקנה: רגע לפני שאתם פורצים במריבה, זכרו שבן או בת הזוג הם לא היחידים ששומעים".