תילי תילים של תאוריות והתנצחויות למדניות, נשמעות ללא הרף ברחובות הערים החרדיות, באשר לסוגיות גיוס בני הישיבות.
היסטוריונים בעלי שם מייגעים את מוחם לשווא, בניסיון נואש להיזכר האם בדורות האחרונים נמצאו משכתבי היסטוריה –קונספירטורים, כפי שקיימים היום. ובמה דברים אמורים?
כפי הידוע לכל, סוגית הגיוס אינה סוגיה שהחלה בשנים האחרונות. מדובר בסוגיה המונחת על השולחן מזה עשרות שנים אחורה, וצפה ועולה מידי מספר שנים בצורות שונות וייחודיות.
דור דור ודורשיו - רבותינו בדורות הקודמים עמלו בדרכים של השתדלויות מול גורמי הצבא וראשי המדינה, ע"מ לדחות כפי הניתן את רוע הגזירה. וללא ספק, בשנים בהם "יד ישראל תקיפה" הייתה הצלחה רבה יותר.
נבחרי הציבור בעבר ובהווה העידו לא פעם, כי הוראתם של גדולי הדורות זי"ע הייתה, שהדבר יעשה בדרכי נועם מחד - ובצורה בלתי מתפשרת מאידך. אך ההוראה הברורה היא שאנו בתקופת הגלות בין אחינו ואין מנוס מדרכי השתדלות. כאשר אין התפשרות כלל על כל בחור ישיבה שיושב ולומר תמידין כסדרן.
ומפורסם מכתבו של הרה"ג ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל, שאין רשות למנהלי הישיבות לחסות תחת צילן בחורים שאין תורתם אומנותם. ואם מצהירים עליהם כך, הרי שהם בגדר "רודף" לעולם התורה.
והנה בא דור שלא ידע את יוסף, ומבקש לעלות עצמותיו.. זועקים חמס כנגד שלוחא דרבנן על אותו דבר שבשלו נשלחו. צווחים מרה על כך שלדבריהם הם מהינים לשלוח יד בלומדי התורה.
ולא עוד, אלא שלתדהמת עולם התורה, קמה וגם ניצבה קריאה לא להשתתף בבחירות. היתכן? הלא חרב הגיוס אשר הונפה בשנותיה הראשונות של המדינה, מעולם לא הוסרה. איך אפשר לומר על כגון הא "שב ועל תעשה". איך הרגליים לא ירעדו באמירה קלושה של שלום עלי נפשי?
ברור לכל בעל לב – כי בהיעדר נציגות חרדית גדולה אנו בסכנה קיומית ומהותית. האם נשלב ידיים בכביש ונמתין שיגייסו אותנו בדרשה מופרכת של – גיוס שלא מדעת לאו שמיה גיוס?
הלא אין "גיוס מדעת" גדול מזה.