למה ביבי תוקף את התקשורת?

זה קורה במגזר החילוני, הערבי ואפילו במגזר הדתי והחרדי. למעשה אפשר לומר שיש לכל מגזר באוכלוסיה יכולת לצרוך חדשות בשידור חי על פי טעמו, נטייתו ודעותיו. האפשרות הזו מבטלת את מה שאמרו חוקרי תקשורת מפורסמים בראשית חקר תקשורת ההמונים, שלמרות שאנחנו ספונים כל אחד בביתו, אנחנו חווים את אותה חוויה והיא משותפת – כפי שקרה שכולנו צפינו רק בערוץ אחד, כי זה מה שהיה. כעת כל אחד מאיתנו צורך חדשות שונות ואנחנו כבר לא שותפים לאותה חווית צפייה.

ומה הקשר לבחירות 2015?

האפשרות לצרוך חדשות שונות ומגוונות אמנם מרחיקה ומבודדת מגזרים אלו מאלו בתוך מדינת ישראל, וגם בתוך מדינות אחרות (זו מגמה תקשורתית בכל העולם, לא רק בישראל), אך היא ההוכחה שאי אפשר לתקוף את התקשרות באופן גורף, כפי שעושה ביבי מדי בחירות. במערכת בחירות זו תחילה תקף ביבי את התקשורת כולה, למרות שיש לו עיתון שמופץ במיליוני עותקים – בחינם!, אך בימים האחרונים מיקד את ההתקפה שלו בידיעות אחרונות ובנוני מוזס.

אכן, אי אפשר להאשים את נוני מוזס באהדה יתרה למשטר הנוכחי, אך אסור לראש ממשלה מכהן לתקוף אמצעי תקשורת ככלי לקישוש קולות והסטת הדיון. אנחנו חיים בדמוקרטיה וזכותו של כל אמצעי תקשורת לפרסם את הכתבות שברצונו לפרסם ובלבד שיש בהם אמיתות עיתונאיות.

התקשורת שולטת בבחירות הקרבות, אין שום צל של ספק, אבל לא התקשורת המסורתית, כי אם התקשורת החדשה, האינטרנטית, הרשתות החברתיות, היו טיוב – ושם יש מקום לכל אחד ולכל דעה ועמדה, זו דמוקרטיה בהתגלמותה ובמלוא הדרה ותפארתה.

לא רק צרכנים של חדשות

אנחנו יכולים לצרוך חדשות באייפון, בגלקסי, בטאבלט ולא רק בקופסא הגדולה והנייחת שבסלון שלנו. אנחנו ציבור בררן, ביקורתי, חושב ולא פחות חשוב מכך אנחנו ציבור שמייצר בעצמו חדשות. המקלדת/מסך המגע שלנו מאפשרים לנו לקבוע את סדר היום, להשפיע על החלטות חשובות (רק מזכיר: האביב הערבי בכיכר תחריר שבמצרים החל בפייסבוק, המחאה החברתית בישראל החלה בפייסבוק), ביכולתנו להזיז תהליכים עצומים בחברה ובפוליטיקה בזמן אמת ובעצם לעצב ולהשפיע על החיים של כולנו.

נכתב על ידי הדס אסט בשיתוף עם נענע בחירות 2015 - כל החדשות, כל הסיקורים