כמו שכתבתי בעבר בטור זה, השבוע האחרון, בו פשטו שני הצדדים לגמרי את הכפפות, הוכיח שוב כי הבחירות הנוכחיות הן בין "ישראל היום" ל"ידיעות אחרונות". או, אם נדייק, בין נתניהו (שלדון אדלסון), לבוז'י ושות' (נוני מוזס).
במצב שנוצר, יש שני מישורים, האחד חיובי והשני שלילי. המצב החיובי, לכאורה, הוא שבחסדי ה' זו אחת ממערכות הבחירות הבודדות שב"ה הציבור החרדי לא נמצא על המוקד, כי מטבע הדברים המלחמה היא על נושאים אחרים לגמרי, כמו שאמרנו קודם - מלחמה בין 'ידיעות' ל'ישראל היום'. כמה עצוב לראות שבעצם הבחירות הן על שליטה של מערכות עיתונים, וכל השאר פשוט לא מעניין את אף-אחד. מפלגה כזו או מפלגה אחרת יכולה להוציא סרטונים על נושאים מגוונים כאוות נפשה, אך בפועל הבחירות האלה הן שליטה על מערכת העיתונות, שכמובן דרכה מגיעים למוקדי כוח אחרים. זה הצד החיובי שבדבר.
הצד השלילי, לכאורה, שיש במצב הנוכחי, הוא שמתחילים להפעיל לחצים גדולים על הנציגות החרדית שתגיד במי היא תומכת. אם יגידו החרדים שהם תומכים בביבי, הם "יזכו" מיד לקונטרה לוחמנית מהעיתון שנלחם בו שיתחיל לירות לכיוונם. ואם הם יצהירו שהם תומכים בבוז'י, מיד העיתון השני, ישראל היום, יתחיל להפגיז אותם בירי ארטילרי. ואני מניח שיש עוד כמה אינטרסים או מחשבות לנציגים החרדים, שמחשבים שאם הם יכריזו כעת על תמיכה בנתניהו הם אולי יפסידו כמה קולות כאלה וכאלה, ואם הם יכריזו על תמיכה בשמאל - יפסידו קולות אחרים.
לכאורה זהו פלונטר לא פשוט. אבל משום מה, אני לא יודע למה אף-אחד מהנציגים שלנו לא חושב שהפיתרון לפלונטר הזה הוא פשוט מאד: להגיד את האמת!
ואני אסביר: הנציגות החרדית מייצגת ציבור ומגזר ברור, שצרכיו של המגזר הזה גם הם ברורים ביותר, ללא משמעויות לשני פנים. כולם יודעים בדיוק מה הצרכים שאנחנו צריכים, במיוחד לאור השנים הקשות שעברנו בממשלה האחרונה. אז למה בעצם לא להגיד בצורה ברורה כי מי שייתן לנו את הצרכים שלנו, שהם זה וזה וזה, איתו נלך? זה הרי כל-כך פשוט.
אלא מה? אנחנו חוששים שאם נצהיר את ההצהרה הזאת, אז פלוני או אלמוני ייפגע. אבל זה ממש לא נכון. הרי בבחירות האחרונות הוכחנו שלמרות שהכרזנו שוב ושוב על תמיכה במועמדות נתניהו והודענו הלוך וחזור עד כמה שאנחנו שותפים טבעיים של נתניהו ושל הליכוד, המציאות באה וקבעה משהו אחר! כי ברגע שלא צריכים אותנו - זורקים אותנו.
אסור לנו לשכוח שיום לאחר הבחירות, כבר לאף-אחד לא משנה מה אמרנו לפני כן ואם תמכנו בביבי או בבוז'י, בימין או בשמאל. רק המספרים הם שקובעים! ברגע שיצטרכו אותנו - ייקחו אותנו, וברגע שלא יצטרכו אותנו - ישאירו אותנו בחוץ. וזה ממש לא משנה באיזה מועמד הצהרנו תמיכה לפני הבחירות.
ומה עוד, שברגע שאנחנו נדבר אמת לאמיתה ולפיה נצהיר את ההצהרות, ללא תרתי משמע, נארה כיצד הציבור מתחבר לדברים ותומך בהם. אין מה לעשות, הציבור מאמין לך כשאתה מדבר אמת. את הציבור לא באמת מעניינים בקלפי כל הסרטונים, הפרסומים והקמפיינים. את הציבור קונה האמת, והציבור לא מטומטם והוא יודע לקרוא את המפה, וברגע שאתה מדבר ומצהיר את מה שאתה באמת חושב, ומסביר במפורש שאלה ואלה התנאים ומי שייתן לנו אותם אתו נלך - קנית את הבוחרים שלך. כי את הציבור הזה ואת צרכיו נציגינו מייצגים, ולא משנה מי ייתן לנו אותם.
ולסיום, אני רוצה לשבח השבוע דווקא את ח"כ משה גפני, שהוא זה שדאג לתקן את המצב ברגע האחרון, כשהצהיר השבוע בראיון כי "יהדות התורה" לא קיבלה לעת עתה אף החלטה בדבר התמיכה לראש הממשלה, אלא גדולי-ישראל הם שיכריעו יום לאחר הבחירות.
שמורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה נוהג לומר: מלהגיד את האמת אף פעם לא מפסידים. הדבר היחיד שאי-אפשר לחקות אותו הוא האמת, כי הם מחקים את האמת - זה כבר לא אמת.
הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'