כמי שנולד וגדל בחוץ לארץ, באחת הפינות בדרום אמריקה ומכיר היטב ומקרוב את רוב הקהילות הספרדיות גם בדרום אמריקה וגם בארצות-הברית, אני יכול להעיד - וכמוני גם כל מי שמסתובב קצת באזורים היהודיים בארצות-הברית ובדרום אמריקה ונכנס לבקר בקרב הקהילות היהודיות הגדולות והמכובדות - כי רוב הקהילות המכובדות והמגובשות, שייכות לציבור הספרדי.
ותמיד ניקרה בתוכי השאלה, מדוע דווקא בחוץ לארץ הציבור הספרדי הצליח הרבה יותר, אם זה בהקמת תלמודי תורה איכותיים, וכמוהם בהקמת ישיבות קטנות וישיבות גדולות, ובכלל בנושא של להגדיל תורה ולהאדירה?
זה שאלה שגם שאלתי את עצמי, וגם נשאלתי על-ידי אחרים פעמים לא מעטות.
ושמתי לב לדבר אחד שהוא כנראה התשובה האפשרית לכך, אם כי יוקדם כי בדברים הבאים אני מדבר אך ורק על דעת עצמי ולא ח"ו בכוונה להעביר איזושהי ביקורת על אף אחד.
***
מי שמכיר את ההיסטוריה היהודית של הדורות האחרונים בקרב הקהילות היהודיות, בעיקר בדרום אמריקה, זמן קצר לפני מלחמת עולם השנייה ומיד לאחר מלחמת העולם השניה, יודע כי לכל מדינות דרום אמריקה היגרו יהודים רבים, הן מאירופה והן מסוריה.
ומה שקרה הוא שהקהילות הספרדיות של היהודים שעלו מסוריה ("החלאבים"), כולן התלכדו מסביב אותו חכם שעמד בראשם באותו דור, ואילו יהודי הקהילות האשכנזיות שהגיעו למדינות הללו - פתחו לעצמם עוד ועוד קהילות ובתי-כנסת, נפרדים אחד מהשני, וכל אחד מהם עם רב אחד שעומד בראשו ובלי דמות רוחנית מלכדת.
וההיסטוריה הוכיחה שהקהילות הספרדיות שהיו שם גדלו ופרחו, בעוד הקהילות האשכנזיות השכנות התפוררו, ואף רבים מאד מהם התבוללו ל"ע. הסוד להצלחה של הקהילות הספרדיות דאז בדרום אמריקה, היה אחד: שכולם התאחדו מסביב אותו חכם שעמד בראשם. הייתה שם אמונת חכמים טהורה ונקייה, אצל כל אחד מיהודי אותן קהילות, שקיבלו את דברי החכם שהנהיג את הקהילות ב"כזה ראה וקדש". ואילו בקהילות האחרות שלא מהציבור הספרדי, לכל אחד היה את הרב שלו, ומטבע הדברים קרה מה שקרה.
סביב אותו חכם שהנהיג את הקהילות הספרדיות, התלכדו כל היהודים הספרדיים, ונשמעו לו לתקנות הברורות שהוציא ואף התאחדו מסביב לתקנות הללו, בגלל האמונה הפשוטה והטהורה שלהם, אמונת החכמים, ואף אחד לא העז לערער עליהן. ההוראות הללו הצילו אותן מכל הרעות החולות שהסתובבו בשאר הקהילות, ובראשן כאמור ההתבוללות. בקרב היהודים האחרים, שכל אחד מהם פתח קהילה משלו, מטבע הדברים הכל התפורר.
וכעת כל זה מוביל אותנו לימינו אנו. נשאלת השאלה: למה כאן בארץ הציבור הספרדי לא הצליח עם אותה הצלחה שזכה לה בס"ד בחוץ לארץ? השאלה גוברת במיוחד אם ננתח את הציבור הספרדי בימנו בארץ. הרי זה ציבור בני התורה הכי גדול שיש! ועם כל זאת, אנחנו לא מרגישים את העוצמה הזאת. וזה עוד לפני שניצלנו את הפוטנציאל העצום שעוד יש בציבור הזה, שניתן עוד ועוד להרים ולפתח.
התשובה לכאורה, בעיניי, היא שבחו"ל ידעו כולם להתלכד מסביב לקהילה אחת ורב אחד ולקבל את מרותו ואת הוראותיו כ"כזה ראה וקדש" מבלי לעשות פלפולים ובלי לייצר מחלוקות. זה נותן את הכל. האחדות הזו נותנת את הכח לפתח ולבנות קהילה גדולה ומכובדת, כמו שאנחנו רואים עד היום את ההצלחה הגדולה של הקהילות הספרדיות בחו"ל.
המסר שיוצא מזה הוא, שאם גם כאן בארץ כולנו נתלכד - ואני מדבר כרגע על הציבור הספרדי, ומבלי קשר לפוליטיקה - אם נדע כולנו להיכנס תחת מטריה אחת, השמים הם הגבול של הפוטנציאל שקיים בציבור הזה, עם כל המסורת והאמונה הפשוטה והטהורה שעוברת בו מאב לבן.
הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'