הכותרות מתחלפות, השלג והמפלסות תופסות את מקום הבחירות, אבל עוד ינוע הגלגל וביבי, ציפי וליברמן יחזרו לככב, חלקם לא ברור באיזה מדור. מיניה וביה חדל כמעט העיסוק בהתפטרות המדומה לשעה, שמאז התארכה כבר כמעט לשבועיים, והתנועה לעת עתה שרויה בלא עטרה. בינתיים שכחה המהומה, מבין כל אלה שהבטיחו להתפטר אם לא יחזור בו היו"ר, לא התפטר אפילו אחד, למרות שהוא לא חזר בו. רבים נושאים עינם בתמיהה, ומחפשים דעת תורה להיאחז בה, אך זו היום אינה בנמצא.
אבסורד מיוחד מתקיים בציבור שומרי התורה, כאשר תורה אחת לנו, אך דעות ומחלוקות יש כפליים ממספר האנשים. לא פעם לא ברור כלל על מה רבים, אבל ממשיכים לריב בעוז ויוצרים פילוג על פילוג. לכל פילוג ברי כי יש מחיר, בעוד התועלת נתונה בספק גדול. ברי ושמא ברי עדיף, אבל נציגי הציבור הנאמנים מעדיפים את השמא. ההיסטוריה חוזרת על עצמה, אבל אצלינו לא ההיסטוריה אלא אירועי האתמול חוזרים היום, ואף אחד לא לומד את הלקח.
האמת, לא הייתה מעולם דעת תורה אחת, תמיד רבנים ומורי הוראה היו הרבה, ונהרא נהרא ופשטיה. בתחילה, כשהציבור היה מצומצם, הייתה בארץ רק מפלגה חרדית אחת, אגודת ישראל, וממנה התפצלה דגל התורה. פיצול שהיה על דעת חלק מהרבנים וכנגד דעתם של רבנים אחרים. ש"ס הוקמה על דעת הרבנים הספרדים (והרב ש"ך), והתאחדה תחת אדרתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. עם הזמן אגודת ישראל התפצלה לפלגים, כאשר לכל פלג יש את הרבנים התומכים בו והרבנים המתנגדים לו. אילו לא איום החסימה כבר מזמן גם הרשימה לא הייתה משותפת. דגל התורה התפצלה גם היא בין החצרות ובין הערים ירושלים ובני ברק, כאשר לכל פלג יש את דעת התורה שלו. עם פטירתו של הרב עובדיה, גם ש"ס התפצלה כאשר לכל פלג דעת תורתו הוא. ככל הנראה, הפרמידה עוד תלך ותתרחב עוד ועוד עד ביאת המשיח.
בכל הנ"ל, זה שאין כמעט הבדלים רעיוניים בין הפלגים והפלגי פלגים, אין מי שמתיר את האסור או אוסר את המותר. בסופו של דבר, עיקר המחלוקת היא פוליטית, על מתנות עסוקה ותפקידים כאלה ואחרים. התועלות שבפילוג מועטות, אך המחיר עוד יכול להיקבע ביוקר רב. הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, כך גם הפלגים ממשיכים להתפלג ואינם שבים ללכת יחד.
הפלגנות מעידה על היעלמותו של מוסד "דעת תורה" היחיד, ועל צמיחתן של "דעות תורה", לשון רבים. כאשר שלטים ססגוניים יתנוססו ברחובות על הכיתוב "ועשית ככל אשר יורוך", צריך יהיה לשאול מי הוא המורה, ומי אמורים להיות שומרי לקחו. רבים הם המורים, וכל אחד שונה הוראתו. קשה היום הרבה יותר מבעבר לומר לציבור כי "הרבנים קבעו", כיון שהרבנים אינם מדברים בקול אחד.
היו"ר עוד יחזור, זה היה ברור מן הרגע הראשון, מה שלא ברור זה אם יהיה לו לאן לחזור כשזה יקרה. אי אפשר יהיה לנופף בעטרה ליושנה, כי עטרה כבר יש יותר מאחת. גם בכבוד הרב קשה לנופף, כי יש יותר מרב אחד, ודעותיהם שונות ובכבודו של אף אחד אי אפשר לזלזל.
מכל התהליך שעובר הציבור, שבעצם איננו אלא ציבורים הרבה, אפשר להסיק דבר אחד – כבר אין מונופול יחיד דעת התורה, ולכן לא ניתן לעשות בה שימוש פוליטי. כל מפלגה וכל פלג ופלג יצטרכו לשאת בנטל ההסברה לציבור מדוע בכלל לבחור בהם, ומה הצדקה יש לקימם. ההסברים יצטרכו להישען על תועלות או מחלוקות מהותיות, כי אי אפשר עוד לעשות שימוש ללא סוף בדעת תורה, בטח לא כאשר סתירה יש בה והבלטת הסתירות יביאו בסופו של דבר רק לזילות.