הפרישה של אלי ישי מש"ס, הייתה לגיטימית. כי הוא נתמך בידי גדול בתורה, הרב מאזוז. תמכו בו כנראה גם מספר רבנים חשובים אחרים, תמיכה שבשתיקה. לכן העילה לפרישה לא כל כך משנה. ניתן להבין גם את המניע האישי, של מי ששימש במשך שנים ראש המפלגה וירד מגדולתו, ובעיקר, את המניע הפוליטי.
ישי רצה להיות קול ברור של הימין, דבר חיובי מאוד כשלעצמו. בפרט בהתחשב בכך שמצביעי ש"ס הם ימניים, ודרעי, ואחרים בש"ס, לא משקפים כלל את עמדתם של המצביעים. הם מכעיסים אפילו אותי.
היו לנו ציפיות רבות מהפרישה. שהיא תחזק את הימין, בשעה קשה זו של מאבק על הקיום היהודי נגד השמאל הליברלי הצובר תאוצה. שמצביעים רבים של ש"ס, שהיו אובדים למפלגה, ישובו באמצעות ישי. ישי היה אמור לחזק את כוחה של היהדות החרדית כולה, המזוהה במובן העמוק ביותר עם הימין.
אז היו נוצרות שתי מפלגות לגיטימיות, שלכל אחת מהן תמיכה של גדולי תורה ספרדים ושל רבדים שונים של בוחרי ש"ס. כל זאת מתוך כבוד ושלום הדדיים. סך המנדטים של כל פלג, היה גדול מסך המנדטים של ש"ס מאוחדת. זו הייתה גם כוונתו של הרב שך שייסד את ש"ס, ופילג אותה בכך מיהדות התורה, לחזק את החרדים.
אלא שהפרישה של ישי לא הוכיחה את עצמה. ציפינו שרבים מבוחריה האוטנטיים של מפלגת ש"ס, שהלכו לאיבוד, יתמכו בישי. אך זה לא קרה. ישי צרף את שטבון מהבית היהודי. זאת כנראה מתוך הערכה שהדבר יחזק את מעמדו. התחילו דיבורים על צירוף תקומה לישי. אם זה היה קורה, ישי היה מאבד לגמרי את זהותו כחרדי המיצג את ש"ס.
כך גם לא בא בחשבון צירופה של מפלגת עוצמה לישראל. בן ארי, שטבון וציוני דתי נוסף יהפכו את המפלגה של ישי לדתית לאומית. הבעיה היא שבלי צירופים אלה, ישי לא עובר את אחוז החסימה.
הסתבר שקהל היעד העיקרי של ישי, הם בוגרי הישיבות הציונות דתיות, מרכז הרב והר המור, מאוכזבי הבית היהודי. ההוכחה המרשימה לאיבוד כוחו בין מצביעי ש"ס, היא כינוס היסוד שלו בשדרות שנערך בפני ציבור דתי לאומי. דווקא בשעה הקשה של הקלטת.
להיות מקלט למאוכזבי הבית היהודי, לא היה האתגר שלו בפרישה מש"ס. כך יפסיק ישי להיות חרדי. הוא גם ממילא לא יעבור את אחוז החסימה.
פרשת הקלטת חיסלה את האפשרות להתנהלות בכבוד הדדי של שני הפלגים בש"ס. עלולה להתפתח פה מלחמת אחים. זה הזמן להגיע למסקנות רדיקליות. על ישי לנטוש את רעיון המפלגה שלו, ולשוב לביתו האישי או הפוליטי.
בפרשת הקלטת, באה המציאות וטפחה על פניו של ישי. הסתבר שוב, שדרעי הוא מנהיגה הבלתי מעורער של ש"ס. רק הוא מסוגל להוציא אלפים לרחובות. דרעי הוא ללא ספק מהפוליטיקאים הכריזמטיים היחידים בפוליטיקה הישראלית. מהמוכשרים ביותר. הגיע הזמן שישי יודה בכך.
איפה האלפים מש"ס שהיו אמורים לתמוך בישי? אם הם מפחדים, אז אין לישי מפלגה. מסתבר יותר שהם פשוט לא קיימים. האלפים הם רק עם דרעי.
מה שאמר מרן הרב עובדיה על דרעי באותה קלטת, אינו משנה כלל. ישנה מציאות. המציאות היא שהרב עובדיה מינה את דרעי לעמוד בראשות ש"ס. לא משנה למה. המציאות היא שכל מועצת חכמי התורה של ש"ס, אלו שהיו עם הרב עובדיה, תומכים בדרעי באופן מוחלט. כך גם הרוב המכריע של חכמי הספרדים. כך גם הרחוב.
חוץ מזה, דרעי הוא שהקים את המפלגה והביא אותה לשיאים. הוא שרומם את הרב עובדיה. הוא הקים את כל מוסדות החינוך והמפלגה. אי אפשר להתווכח עם המציאות. הקלטות בכלל לא משנות.
לו היו רבבות מצביעי ש"ס תומכים בישי, פרישתו הייתה נכונה ולגיטימית. כי אז ההנחה היא, שבלי ישי הם לא היו מצביעם ש"ס. וחוץ מזה, הוא ימני. אך מאחר והוכח שבישי תומכים רק אנשי הציונות הדתית, וכמעט שאין לו תומכים מאנשי ש"ס, פרישתו הופכת לפילוג המסכנת את היהדות הספרדית.
בעת זו, ישי צריך לראות נכוחה את המציאות. דרעי הוא מנהיגה היחיד והבלתי מעורער של ש"ס. כמעט כל הגדולים תומכים בו. גם הרחוב. בסיס התמיכה של ישי כמעט לא קיים.
לכן, על ישי לנטוש מיד את הרעיון, שהיה אולי נכון בתחילתו, לחזור לש"ס, תחת דרעי, להחזיר גם את אטיאס ולצאת מאוחדים. שערי תשובה לא ננעלים.
עליו לעזוב ללא תנאי, מבלי לחפש שום סולם לרדת בו, לפני שחלילה תפרוץ מלחמת אחים, לפני שיגרם נזק של ש"ס ואלפי קולות של חרדים ירדו לטמיון, ולפני שחלילה ישי ומשפחתו יפגעו, פגיעה שתהיה בלתי הפיכה.