המכון הישראלי לדמוקרטיה הגיש הבוקר (ראשון) לנשיא המדינה ראובן ריבלין את סיכום מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2014.
לפי המדד, בבחירה בין היהודית לדמוקרטית, רוב הנשאלים השיבו כי אופיה היהודי של המדינה חשוב להם יותר מאשר האופי הדמוקרטי. כמו כן 50% מהערבים הנשאלים וכן 33% מהיהודים סבורים כי המדינה הפכה בשנים האחרונות לפחות דמוקרטית מבעבר.
באשר למצב הכלכלי טענו 50% מהנשאלים להאשים את הממשלה והעומד בראשה לאחריות למצב. כמו כן טענו מרביתם כי הם אינם מביעים את אמונם במשרד האוצר שעד לאחרונה עמד בראשו יאיר לפיד והביעו אי שביעות רצון מתפקוד המשרד.
בד בבד טענו רוב הנשאלים כי הטיפול בבעיות נעשה בצורה לא טובה ומנגד 35% מהנשאלים סברו כי הממשלה מטפלת בבעיות המדינה בצורה טובה.
רגע אחרי פרסום פרשת השחיתות 242, טענו יותר מ-42% מהמשיבים שהנהגת ישראל מושחתת ו-31% השיבו כי לדעתם קיימת שחיתות מסוימת בקרב מנגנוני השלטון. רק מיעוט מקרב הנשאלים (19%) סבור כי לא קיימת שחיתות שלטונית כלל.
למרות הכול, הנשאלים הישראלים סברו כי הם שבעי רצון ממצבם הכלכלי והמשפחתי. בעקבות כך ישראל מוצבת במקום השישי והמכובד במדד שביעות הרצון ובכך היא נמצאת מעל ארצות הברית.
הנשיא ריבלין אמר לאחר קבלת המדד כי "כפי שעולה בבירור מהמדד, המציאות שלאחר המחאה החברתית היא כזו שבה אין עוד 'או או', אלא 'גם וגם'. אזרחי ישראל היום דורשים מנבחריהם להרים את שני הדגלים יחד, את הדגל הביטחוני ואת הדגל החברתי".
"מדוע אנחנו מניחים שישראל יכולה להצטיין בביטחון ולא בתחום הכלכלי חברתי?", תהה ריבלין, "אנחנו מוכרחים להיות מסוגלים להציע תקווה לצעירה מקרית שמונה, לצעיר ממודיעין עילית, ומרהט. עלינו להבין. תקווה היא מזור לאלימות. האלימות היא במידה רבה גם תוצאה של קיטוב חברתי וכלכלי".
"עולה מהמדד ש 75% מהציבור חושבים שנבחרי הציבור דואגים לאינטרסים שלהם לפני האינטרס הציבורי. אני לא חושב שזה נכון, אבל העובדה שזוהי החוויה של הציבור היא חמורה ביותר, ומחייבת התייחסות", הוסיף הנשיא, "ממילא, כאשר אין אמון במערכת הציבור מרגיש שהוא לא יכול להשפיע. ובאמת המדד מראה שמעל 50% מהישראלים, מכל המגזרים, מרגישים שלא משנה למי יצביעו- לא ישפיעו".
"אנחנו עומדים בפני בחירות. הסכנה הגדולה של הבחירות הקרובות היא ייאוש ואדישות. האבסורד הוא, שאחוזי ההצבעה לרוב נמוכים במיוחד בפריפריה ובמגזר הערבי- דווקא במקומות שהכי זקוקים לייצוג. האחריות לשיקום האמון מוטלת על המערכת הפוליטית וגם על הציבור. הציבור אינו יכול להרשות לעצמו להתמכר לאדישות מסוכנת, שהנפגע היחיד שלה הוא הציבור עצמו", הוסיף ריבלין.