בפרשתנו שני סיפורים שונים, אך למעשה הם סיפור אחד. ישנו את הסיפור של האחים, המלחמה שכמעט פורצת בין יהודה ליוסף, ההתגלות המפתיעה של יוסף, החזרה לארץ כנען, ירידת יעקב למצרים, המפגש עם יוסף, ההשתכנות בארץ גושן, ומפגש פרעה עם האחים ועם יעקב
ובסוף הפרשה מופיע הסיפור של מצרים. האומה המצרית נואשת ונאנקת ברעב. ואט אט יוסף קונה את כל רכוש מצרים, תמורת מזון. ובסופו של תהליך לאחר שהוא רוכש את כל המטלטלין והמקרקעין של מצרים, הם נמכרים לו לעבדים. בשלב זה, כשכל המצרים הם עבדים ליוסף. הם מעבדים לו את השדות, ומקבלים בתמורה 80% מהיבול.
כאמור בטור הקודם שכתבתי בבמה זו הסיפור של האחים הוא בבואה לסיפור שנות השובע והרעב במצרים. החלום של פרעה שלימד על סוד האיזון הנחוץ בין נקודות החזקה, לנקודות התורפה. היווה למעשה מראה משקפת את מה שהתרחש במיקרו קוסמוס - בין יוסף לאחיו. כשם שהאיזון בין שנות השובע לשנות הרעב הציל את מצרים, כך האיזון בין מגוון הכוחות במשפחת יעקב בין כל השבטים, יציל את עתידם - ואת עתיד עם ישראל.
אותה סימטריה ממשיכה גם בפרשתנו. הסיכוי של האומה המצרית לשרוד את שנות הרעב הקשות, היה כמעט אפסי. גם אחרי שבזכות חלום יוסף יודעים שצריך לאגור בשנות השבוע לשנות הרעב, עדיין צריך הרבה מאוד חכמה ותבונה, בכדי שהכמות הגדולה שאגרו, לא תכלה בשנות הרעב, ואז יבא אסון קטסטרופלי על מצרים.
מחלוקת מזון לא היה ניתן להחזיק את כל העם זמן רב מידיי, בפרט שלא ניתן לסמוך על שיקול דעתם של ההמון באופן השימוש במזון. מי ערב שכולם יזרעו מהזרעים בכדי שתגדל תבואה חדשה? הנטייה הטבעית היא לאכול את מה שיש, ולא לחשוב על המחר, בפרט בשעה שלמלך ישנם מאגרים עצומים של תבואה ומזון.
וכאן שוב יוסף עשה שימוש באותו סוד שהתגלה לו בחלום, ושהוא פירש בחלומו של פרעה. שוב יוסף נוקט באיזון בין הפרות השמנות לרעות, בין היתרונות לחסרונות, בין מה שיש למה שאין. הוא מנתב את המוטיבציה של העם לדאוג לעצמו לקיומו, ולא רק לסמוך על ישועתו של יוסף. לעם כולו אין עוד מחויבות לא לבהמותיו, ולא לקרקעותיו. אין עשירים שיש להם, ועניים שאין להם. כולם ממוקדים בהצלת חייהם בלבד. הם חייב לעבוד קשה למרות תנאי הרעב, בכדי שהם ישרדו ומאגרי המלך ימשיכו לגדול. בתנאיי הרעב שנוצרו, אם לא תהיה התגייסות מלאה של כל האומה, מלאי המאגרים של יוסף יכלה, ולא יהיה אפשרות לכלכל את העם. נמצא שהמטרה של יוסף בקניית כל המצרים הייתה להפיק את המרב מכל המצרים, בכדי שיהיה סיכוי לעם כולו לשרוד.
מנגד, האחים עוברים תהליך מקביל. בכדי לשקם את הריסות ביתם, בכדי לתת תשובת המשקל לנידוי והחרם שהם עשו על יוסף. הוא הופך בשלב זה לסלע קיומם. אין להם משל עצמם מאומה, אלומותיהם – מאלמותו, וכוכבם מאיר מדריכת כוכבו. מידו הם הרווחה הם ניזונים, ועל שולחנו הם סמוכים. האחים למדים על בשרם כמה נחוץ יוסף להם, למשפחתם, ולחייהם. המסר של יוסף מחלומותיו - שבמשפחת ישראל יש מקום לכל הכוחות על כל הגוונים השונים, מחלחל ונטמע בחייהם מתוך התממשות חלומו של פרעה במצרים.
שנות הרעב היו הזדמנות לאחים לעבור תהליך של תיקון למכירת יוסף, והפנמת החשיבות של כל אחד ואחד מבני עם ישראל. ואותו המסר גם בא לידי ביטוי בהתנהלותו הכלכלית של יוסף כמלך, בהפיכת כל האומה המצרית למהגרים בארצם, בכדי לאזן את כל הכוחות של כל האומה למניעת אסון המוני.
כשרש"י כותב שיוסף נתכוון להסיר חרפתם של אחים שלא יקראו להם גולים' [מז', כא'.] אין כוונתו שעקירת המצרים מבתיהם היה אמצעי למניעת תחושת ה'גולים' של האחים בלבד. אלא אותה מתודה שיוסף פעל בה כלפי העם המצרי, שהיה לה גם מטרה עצמית הכרחית. הקב"ה הועיד אותה כהזדמנות לאחים לעבור תהליך של בניית משפחת ישראל. האיזון הכלכלי שנדרש להכיל על האומה המצרית, כוון על ידי מסובב הסיבות לשמש כמסר שיחלחל לאחי יוסף. ושבחו של יוסף היה בכך שהפך את מצרים לבית ספר חי בו האחים לומדים על נחיצות האיזון בין כל הכוחות באומה.
מאותה הסיבה, רק בפרשת ויחי, יוסף אומר לאחים שהקב"ה ייעד את ירידתו למצרים, בכדי להחיות את האומה המצרית כולה. כיון שרק לאחר שעברו שנות הרעב, האחים כבר למדו את המשמעות הכפולה שישנה בחלומות יוסף, והם כבר השליכו מהמסר של חלומות יוסף על התנהלות ה'אומה', להתנהלותם כמשפחה. והבינו את סוד האיזון הנדרש להם כמשפחה וכאומה לעתיד. אז יוסף כבר יכול לומר להם שמטרת ירידתו הייתה להצלת מצרים, מאחר והצלת מצרים והצלתם חד הם.
בשנות הרעב בהם אנו מצויים. כשהרעב לרוחניות, והצמא לחיבור למקורות בכל שדרות האומה הולך וגדל. חובתנו להשפיע ממאגרי שנות השובע, ולפזר בתובנה מאוזנת את אוצרות השורשים המשותפים לכל עם ישראל.