אם צריך לשים את האצבע על מה שגרם להידרדרות ולסכנת הנפשות שקיימת כיום לצערנו בארץ ישראל ובעולם היהודי כולו, הרי שהאצבע המאשימה היא אך ורק כלפי ממשלת ישראל היוצאת, ובראשה הצמד נתניהו ובנט.
ראשית כל, עוד לפני שנפנה לבחון את המצב המדיני הקשה בו אנחנו נתונים כיום, אני רוצה להדגיש: אנחנו כיהודים מאמינים בני מאמינים יודעים עד כמה שלימוד התורה ושמירת המסגרת הקדושה של בני-הישיבות, הם אלה הדברים היחידים ששומרים על עם ישראל ועל ארץ ישראל. והנה, באה הממשלה האחרונה ופגעה בדיוק באותם דברים באכזריות כה קשה. יותר מזה: מעולם לא הייתה ממשלה כאן בישראל שהעזה לקצץ ולפגוע כל-כך קשה ובצורה חסרת רחמים בלומדי התורה ובמחזיקי התורה. זו הייתה ממשלה ששמה לנגד עיניה מטרה: להרוס ככל הניתן את עולם התורה ולפגוע בלומדי התורה. המטרה הזו עמדה לעיני חבריה כל הדרך, וכל החוקים שחוקקו בזמנה, לפחות אלו המהותיים, חוקקו ברוח זו.
והאצבע המאשימה כלפי הממשלה היוצאת היא לא רק במה שנוגע אלינו החרדים, אלא גם בנושא הכללי, במישור המדיני: מה שקורה אצלנו הוא שהממשלה הזאת בראשות העומד בראשה, נתניהו, לאורך כל התקופה שידרה ביטחון מלא כלפי העולם כביכול אנחנו ה'בעלי-בתים', אנחנו הקובעים, "כוחי ועוצם ידי". פיתחנו כיפת ברזל משלנו (לא משנה שבאמצע המבצע לא היו לישראל די טילים לכיפת הברזל), ומדינת ישראל שידרה כל הזמן כלפי העולם כולו: אנחנו לא זקוקים לאף אחד. יש לנו את היכולת להגן על עצמנו מפני האויבים שמסביב.
ואני נזכר בסיפור שהיה אצל מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לפני כמה שנים. נכנס אליו שר הביטחון דאז להתייעצות מסוימת. במהלך הפגישה שאל אותו הרב: ומה העמדה של ארה"ב בנושא? וכך ענה לו אותו שר ביטחון: "אנחנו לא מתחשבים בעמדה של ארה"ב!". ואז רבינו זצ"ל הרים את עיניו ואמר לו: "הרי אתם חבורת קבצנים! מה זה 'לא מתחשבים בארה"ב'?".
אותו שר ביטחון, כמובן, נכנס להלם מסוים מעוצמת הגערה של הרב על דבריו, ומיד העביר נושא ובזה נגמרה השיחה. אבל מאותה "חבורת קבצנים" אנחנו באמת רואים היום את מה שרבינו ניסה להגיד כבר אז: הרי אין ספק שיש אומות עולם שודאי אסור להתגרות בהן, ואין ספק שמעל לאומות העולם יש את ארה"ב, שהקב"ה שלח להם שפע שעם-ישראל הוא כנראה הגורם העיקרי שלו, בזכות זה שארה"ב תמכה כל השנים בארץ-ישראל. אז שאנחנו נלך ונזלזל בארה"ב?
אז נכון שיהיו כאלה שיסבירו שבשנים האחרונות הנשיא הנבחר אובמה דאג כביכול להיות נאמן קצת פחות מקודמיו כלפי מדינת ישראל, אבל עדיין, אסור לנו לשכוח שאדון ביבי הוא זה שהתנהג כלפי הנשיא כאילו שהוא (נתניהו) בעצמו נשיא המעצמה הגדולה ואובמה הוא יו"ר אופוזיציה של מדינה קטנה.
לא לחינם ראינו לאיזה מצב הידרדרנו, עד כדי שווטו אמריקאי באו"ם על כל החלטה נגד מדינת ישראל - שעד היום כבר הפך למשהו ממש טכני, אוטומטי ומובן מאליו שארה"ב תטיל ווטו על כל הצעה שתזיק לישראל - נהיה לדבר שאנחנו צריכים להילחם עליו כל פעם מחדש, בזמן שיש כיום עוד ועוד החלטות והצעות נגד ישראל. בגלל המצב שהתהווה, ביבי צריך לרוץ אחרי שנוא נפשו ג'ון קרי לרומא, כדי להתחנן על נפשו שארה"ב תטיל ווטו אמריקאי באו"ם, כשמעבר לסיבוב ממתינות כל מדינות האיחוד האירופי לתמוך בהחלטה נגד ישראל, בלי קשר להחלטה של האו"ם להכיר במדינה פלסטינית.
אז אולי אתם תשפטו האם יש היגיון לקמפיין של ראש הממשלה, שכבר התחיל, כביכול רק הוא זה שיכול לדאוג לביטחון של מדינת ישראל.
(הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות')